MusicExcite
אמיר חי ניר והעניינים המוסיקאליים שלו ☰☰☰☰☰☰☰☰☰ Amir Khay Nir and his musical stuff
10/12/2012
The Jewish holiday of Hanuka is here, and as Israelis, it floods us with associations and memories. Here, as always, I mention these nuggets that waiting for the right time – this is the best time to present a nugget that expected, much longer before I even thought I’ll have such a thing as a blog for sharing my musical schemes. This is a great musical collection of songs that originally created for the Israeli children in the 1970s and 1980s. As a straight sequel to the previous mixtapes ‘Israelick I’ and ‘II,’ this nugget features some of the Israeli music giants. I remember one interview of one of these musicians, Yoni Rechter, about his amazing masterpiece for children “The 16th lamb”, and from his own point of view, he came to compose this project like every other musical job he did for adults before, with the same eye level. This was in 1978, and as the years go by this immortal piece is crossing through generations and different backgrounds in the Israeli society.
This time, because I found so many decent songs (for my opinion of course), not that I only exceeded the usual length of a radio hour per mixtape, I created a double release for the first time, and here you have an extended double nugget.
Most of the songs were digitized from vinyl records. Unfortunately, this time I really understood what my soundman colleagues and teachers spoke about old Israeli recordings – for the first time as an adult listener with experienced ear, I discovered that the sound job that was done on many of these recordings was amateur in our current notions. Lot of the songs have pretty bad audio mix work, and about Mastering I can’t talk at all. I also tried here to bring the best I could from the original records, and I think that I got a pretty satisfying result. If we pass over the names of the writers and the composers and the arrangers of these songs we’ll discover the names of the giants from the Israeli creators. Starting with Moshe Vilensky through Matty Caspi, Shem Tov Levi, Roman Kuntzman, Shlomo Gronich, Yair Rosenblum, Kobi Oshrat and of course the best leader Israeli well-known performers like Chava Alberstein, Arik Einstein, Yehoram Gaon, Nurit Galron, Netanela, Ariel Zilber, David Broza, Sasi Keshet and more. I want to make a spot for paramount two musicians. The first is Rafi Kadishson that unfortunately doesn’t get enough credit that he deserved for his making which is very extensive. Here in this nugget, I picked some amazing tracks that he composed and arranged for the Israeli version of Sesame Street TV show. (pay attention to the songs that performed by Mazzy Cohen מזי כהן, it is pure crafted Progressive Rock!). The second musician that I want to mention is Ilan Wirtzberg – I think that at least one-quarter of the songs that presented here been done with his wand if we are talking about compositions or ‘only’ arrangements that are amazing by themselves, even innovative for the time they been made. I want to dedicate this nugget for some beautiful friends of mine that are going to be new parents in these days and in general for those who have already children. May it be so the door will open for new, innovative, sophisticated, valuable music creation for children, like the former great musicians that treated this job not less, maybe more seriously than they do when they create for adults.
Happy HANUKAH!
הנה חנוכה כאן, וכרגיל בהגיעו הוא מציף אותנו בשלל זכרונות ואסוציאציות, והנה, כמו תמיד כשאני מזכיר את הנגיסים שמחכים להם בקנה לזמן הנכון – גם הפעם אין זמן טוב יותר מלשחרר נגיס שהמתין שנים רבות, עוד בטרם נרקם כאסופה שכזאת – אני מדבר כאן על אסופת מוסיקה נהדרת שנוצרה במקור כבידור לילדים אי שם בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת. כקו ישיר למיקסטייפים הקודמים, Israelick I ו- Israelick II, גם בנגיס זה מככבים מיטב נפילי המוסיקה הישראלית שיצרו ממיטב מרצם גם את השירים האלה, שיועדו במקור לילדים. אני זוכר איזה ראיון שיוני רכטר העניק לפני כמה שנים בנוגע ליצירת המופת לילדים “הכבש הששה עשר”, מבחינתו כשהוא בא לחבר את המוסיקה לפרויקט הוא לא התייחס ליצירה הזאת כאל יצירה לילדים, אלא הוא כתב אותה לחלוטין בגובה העיניים, כמו שהוא מלחין כל שיר חדש שהוא ניגש אליו – וכך השנים עוברות עם יצירה אל-מותית חוצת גילאים ורקעים בחברה הישראלית. הפעם, מכיוון שמצאתי כל כך הרבה שירים ראויים (לטעמי כמובן), לא רק שחרגתי מטווח 55 הדקות שאני מקציב לנגיס (כאורך תוכנית רדיו ממוצעת), אלא לראשונה גם הכפלתי את ההוצאה, וכעת מוגש לכם נגיס כפול ומורחב. את מרבית השירים כאן המרתי מתקליטים, ולדאבוני, הפעם באמת הבנתי על מה תמיד עמיתי ומלמדי מדברים כשהם מזכירים הקלטות ישראליות וותיקות – לראשונה בתור מאזין בוגר ובעל אוזן מנוסה, נוכחתי להבחין עד כמה עבודת הסאונד שנעשתה בהקלטות האלה היא פשוט חובבנית במושגים של ימינו, בהרבה מהשירים המיקסים ממש גרועים ועל מאסטרינג אני בכלל לא מדבר. השתדלתי גם כאן, להוציא את המרב שיכולתי מהתקליטים המקוריים ובסה”כ אני חושב שהצלחתי להגיע לתוצאה משביעת רצון. אם נבדוק לעומק את שמות כל כותבי, מלחיני ומעבדי אותם שירים נגלה שמות נפילים במוסיקה הישראלית החל ממשה וילנסקי, דרך מתי כספי, שם טוב לוי, רומן קונצמן, שלמה גרוניך, יאיר רוזנבלום, קובי אשרת, וכמובן מיטב המבצעים המובילים במוסיקה הישראלית באותם שנים – חוה אלברשטיין, אריק איינשטיין, יהורם גאון, נורית גלרון, נתנאלה, אריאל זילבר, דיוויד ברוזה, ששי קשת ועוד, כשאני רוצה להתעכב לרגע בשני מוסיקאים חשובים מאוד, הראשון הוא רפי קדישזון, שלצערי לא זוכה למספיק איזכורים לעשייתו למרות שהיא ענפה מאוד – בנגיס הזה הכנסתי מספר קטעים מדהימים שכתב לפס-קול הסידרה המיתולוגית “רחוב סומסום” (שימו לב לשירים בביצוע מזי כהן, זה רוק פרוגרסיבי לחלוטין), והמוסיקאי השני הוא אילן וירצברג – אני חושב שלפחות רבע מהשירים שמוגשים כאן עברו תחת ידו, אם אנו מדברים על לחנים או “רק” עיבודים שהם מדהימים לכשעצמם, אפילו חדשניים לתקופתם. את הנגיס הזה אני מקדיש למספר חברים לא מבוטל, שהולכים בימים אלה להיות הורים טריים, ובכלל, גם לאלה שכבר מגדלים את הילדים הקיימים 😉 – מי יתן ותיפתח הדלת בעתיד ליצירה חדשה, משמעותית ובעלת עומק כמו שאז ידעו לעשות, גם לדורות הצעירים שלנו. חג אורים שמח!
לינקים להורדת הנגיס בתיקיות ZIP (שני חלקים):
חלק 1
חלק 2
06/07/2011
בגחמה דיי ספונטאנית החלטתי שבא לי להעלות קצת חומרים מוקלטים מפעם. בתקופת התיכון וקצת מעבר היה לי הכבוד הגדול לנגן בהרכב שניגן מוסיקה מקורית שלי (אחד השמות של ההרכב היה קֶרְּבַּנֶי המדע) עם מוסיקאים מוכשרים מאוד, שבגיל צעיר כבר הרהיבו ביכולותיהם המוסיקאליות. אני מדבר על נדב כץ (שניגן על בס, גיטרות וגם עשה את המיקס על טייפ 4 ערוצים!) ושלומי לביא (תופים). מאוחר יותר אורי גבאי הצטרף להרכב בתור בסיסט. היינו מתאמנים שעות בחלל חזרות שניתן לנו במפעל באזור מפרץ חיפה, ואפשר לשמוע את זה – ההקלטות היו ברובן נגינה חיה לערוצים, אני חושב אפילו שאת חלקן הקלטנו ישר על טייפ סלילים ללא חלוקת ערוצים ורק מאוחר יותר הוספנו עוד פרטים על הטייפ 4 ערוצים של נדב, בכל אופן מדובר בהקלטות סופר פרוביזוריות ללא ציוד משוכלל וכמובן ללא עריכת מחשב, מפעים אותי כל פעם מחדש להקשיב לקטעים האלה, איזו תעוזה ומסירות 🙂 בקרוב אעלה עוד כל מיני פנינים נוסטלגיות, בינתיים אתם מוזמנים להנות ישר בלחיצה על הלינק:
שיר תשרי – גרסא אינסטרומנטאלית לשיר של חוה אלברשטיין
אחד מהשירים העבריים האהובים עליי. דני עמיהוד הלחין. יצא לי להתקל בעוד כמה לחנים של המוסיקאי הזה, והוא בהחלט מצויין. מעניין לאן הוא נעלם עם השנים. הנאה קולוסאלית לכולם!
זה אני ב 2002…
In an entirely spontaneous whim, I decided that I want to upload some old recorded materials of mine from the past. When I was in high school, and a little bit later, I had the great honor to have a band that played my own materials. One of the names of this group was ‘Karbaney ha mada’ which I can try to translate to English as The Science Coollerstandables. These were very talented musicians at a very young age they ventured with their musical abilities. I’m talking about Nadav Kats (who played on the bass, guitars and also done the audio mix on a 4-track cassette recorder!) and Sh’lomee Lavee (drums). Later Ory Gabay came to play on bass.
-
We played for hours each time in a space we’ve been given to in a factory in Haifa bay area. You can even hear it – the recordings been made live to the tracks, and I think some of them been recorded directly to a ¼” stereo reel to reel recorder and only later we added more tracks on Nadav’s 4-track machine. Anyway, these recordings are remarkably improvised, without any real professional equipment and without any digital based editing. I’m so excited to hear those recordings each time, what kind of boldness and dedication. Soon I’ll upload some more nostalgic pieces. Meanwhile, you’re welcome to click on this link:
‘Shir Teesh’rey’ is one of my favorite Israeli songs, and this was our instrumental version of it.
Colossal enjoyment for everybody! This is me in 2002 in the pic…
03/07/2011
This post was about my personal experience from the ‘White Nights’ celebrations in Tel Aviv. In this English section, I rather summarize my words from this experience – I’ve listened to some concerts of both current artists and some very respectable Israeli musicians from the past. This experience reminds me how I love this music and led me to create a new nugget mixtape that dedicated for these giant musicians from the great era of the 1970s and early 1980s in Israel. It’s important for me to mention that this music is not an Israeli folklore music, but a more artistic type of music which we can relate to Psychedelic Rock, Progressive Rock, Folk, Ethnic and even Jazz.
בסופ”ש האחרון התקיימו אירועי “לילה לבן” המסורתיים ברחבי תל אביב, ואני כתתי רגלי אל 2 נקודות מסויימות באירועים: אירוע אינדי סיטי שהתקיים ברחבת מוזיאון תל אביב, והופעתם של אנסמבל שם-טוב לוי ו”מאחורי הצלילים” של שלמה גרוניך ומתי כספי, שהתקיימה בחוף הצוק (מנדרין) על גבול תל-אביב הרצליה. אז ככה – אינדי סיטי – למעשה הייתה הופעה אחת שאליה טרחתי להגיע, ולצערי דווקא היא התבטלה ברגע האחרון, נגיע לזה עוד מעט. מי שהפתיעו אותי לטובה היו עוזי רמירז וההרכב שלו. אני חייב לציין שיצא לי לראות אותו מופיע באי אילו הזדמנויות, ומה אני אגיד, הוא לא עשה עליי רושם מיוחד, אני לא מתחבר יותר מדיי למוסיקה כזאת כנראה, אבל ההופעה שהייתה לו ביום חמישי האחרון הייתה פשוט פיצוץ, הבן אדם הקפיץ שם את הקהל, והייתה אנרגיה מצויינת, והכי חשוב ראיתי כמה הוא והנגנים שאיתו נהנים מהעניין. אחריהם עלו להופיע להקת רוקפור, שבעבר הייתה מבחינתי אחת הלהקות החשובות שהיו בארץ. בעשור האחרון לצערי הרב הם בדעיכה מתמדת, הם לא מצליחים להחזיק הופעה אפילו קצרה, כמו שהייתה במקרה הזה, אפילו הגדול מכולם, שאני מעריץ אותו שנים – איסר טננבאום המתופף, ויתר על מעברים חשובים וייחודיים רק לו (גם הסאונד היה חרא, אבל זה כבר לצערנו הפך לנורמה בישראל – הסאונדמנים פשוט חרשים…), ויסלח לי הקלידן (יקי גני?), הוא פשוט מיותר, אני לא יודע עד כמה באחריותו העניין, אבל לנגן עם סאונד מאונן של האמונד בחצי מהשירים לא תורם לכלום, גם איפה שמתאים שיהיה סאונד כינורות של מלוטרון למשל, הוא השתמש בסתם סאונד של Pad שאופייני לשנות ה-80 אולי, ובטח לא משרת בכלום את המוסיקה של רוקפור. עצוב מאוד. מי יתן וחברי ההרכב יחזרו מתיישהו לאיתנם, זה קורה לפעמים…. הפיאסקו הגדול של הערב היה המופע שלא התקיים, של ההרכב המשובח שלו הגעתי “איזבו“. החבר’ה עלו על הבמה, והיו מוכנים כבר לנגן ואז הסאונדמן נתן להם הוראה לא להתחיל – עמדו לידו שוטרים, ומנעו ממנו באלימות להתקרב לקונסולה. הקהל סער ורגש, כשכולם צועקים בצוותא “מדינת משטרה” וכד’, חברי ההרכב עמדו מיסכנים על הבמה, מחכים לאות, ואז הם החליטו לרדת. הקהל המשיך בזעמו, ואז הגיע קצין לבמה ודיבר שם עם חברי ההרכב וההפקה. לרגע היה נדמה כי ניתן אישור, החבר’ה עלו שוב על הבמה מוכנים לנגן – ואז שוב ייבשו אותם ואת הקהל חסר הסבלנות במשך חצי שעה לפחות. לבסוף לא ניתן אישור, ולא הייתה הופעה. באמת היה מבאס לאללה, ממש תעודת עניות לעירית תל-אביב. על-פי חוק לא מתירים לעשות רעש בקרבת שכונות מגורים אחרי השעה 12 בלילה, אבל אני באמת חושב שמי שתיכנן את העניין, יעשה מעצמו תמים אם הוא לא חשב שהעניינים יגלשו אחרי חצות… לא ברור לי איך לא מרימים באותו רגע טלפון לחולדאי שישלח הוראה לדרגות הגבוהות במשטרה או לחילופין דרך המשרד לביטחון פנים וכד’ – מה קורה?! פעם בשנה עורכים כזה אירוע ואי אפשר לתת חריגה? 
זה היה ממש מקומם. אבל לפחות הערב המשיך בחוויות טובות בהרבה מן המצופה: הגענו לחוף הצוק בסביבות 1:30 לפנות בוקר, מצאנו לנו מקום לא רע מימין לבמה, ואז שם טוב לוי עלה עם האנסמבל שלו. מה אני אגיד לכם? היה תענוג צרוף, באמת לא ציפיתי לזה. כמו שרבים ממכם יודעים, אלה שאוהבים את גדולי היוצרים של המוסיקה הישראלית, בעשרים שנה האחרונות היוצרים החשובים האלה לא נמצאים בשיאם היצירתי בלשון המעטה, אני מניח שהפעם שם טוב לוי (וכך גם במופע המאוחר יותר של גרוניך וכספי), היו קשובים בהרבה יותר לרצון הקהל. הרפרטואר שנבחר היה פשוט מצויין – היה איזון מושלם בין שירים ישנים מכל מיני תקופות, לבין קטעים אינסטרומנטליים מקוריים ואף ביצוע אחד מרתק למחרוזת מוסיקה עממית בולגרית. האנסמבל בנוי מקונטרא-בסיסט (צור בן זאב), גיטריסט שמרהיב בנגינתו גם על גיטרה אקוסטית וגם על חשמלית, פרקשייניסט, נגן עוד שמנגן גם על כלי הנשיפה המיוחד – באריטון, ושם טוב לוי ששר, מנגן על פסנתר וחלילים. גם גרוניך וכספי הפתיעו אותי מאוד לטובה. כידוע, מדיי כמה שנים הם עושים איחוד של המופע המיתולוגי שלהם “מאחורי הצלילים”. אני הייתי באחד המופעים האלה לפני כ-10 שנים בערך, אולי פחות, ובמופע ההוא הצמד ניגן חלק מאוד מיזערי מהרפרטואר המקורי של מאחורי הצלילים, ובכלל מהקלסיקות החשובות של כל אחד מהם לחוד. אני זוכר לרעה במיוחד את הביצועים המייגעים לשירים חדשים של כל אחד מהם – מה לעשות, גם מתי וגם שלמה, לצערי הרב מאוד חדלו מלהעיז אחרי שנות ה-80. אולי זה עניין של גיל, כזה שהמוסיקאי המתבגר מתעייף באיזשהו שלב, או להבדיל, מוצא עניין בתחומים מוסיקאלים אחרים ומטפחם על חשבון העבר המפואר יותר – אולי, וזאת גם זכותם. בכל אופן, במופע הזה הייתה החלטה מאוד משמעותית, שאין לי כלל ספק שהשפיעה גם על בחירת הרפרטואר הנוכחי. כספי וגרוניך השכילו לצרף עוד נגנים מלבדם, שאלו היו הבסיסט אייל מזיג והמתופף רון אלמוג (מ”הדורבנים”), ועומרי אגמון הגיטריסט, וכך שילבו שירים מעולים מהעבר, כמו “יום שישי חזר”, “לא ידעתי שתלכי ממני”, ויציאות כגון “הרוסים, הרוסים, הרוסים”, “לא בא לי ללכת לשום מקום” ועוד ועוד – כמו אצל שם טוב לוי, גם כאן היה איזון מושלם בין השירים הקלילים וההומוריסטיים לבין היצירות היותר מורכבות ונוגות – אך עדיין מרגשות במיוחד. אני חושב שהיה שיר אחד חדש בכל המופע הזה, וגם הוא היה בסה”כ מרענן. תמהתי על עניין אחד – משום מה שם-טוב לוי לא עלה על הבמה במופע של גרוניך וכספי, וזה היה לי ממש מוזר, הרי גם גרוניך ולוי מופיעים עדיין ביחד מדיי פעם (למיטב זכרוני), ובכלל שם-טוב ניגן גם בתקליטים של מתי כספי, מעניין מה קרה שם… מקווה שהכל טוב 🙂 ומה לגביי העתיד? מי יודע?! אולי גם כאן יגיע מצב, כמו שקרה לפני כמה שנים באנגליה, כאשר לקחו את נייג’ל גודריץ’, (שהפיק את רדיוהד, Beck, Air, ועוד רבים וטובים) להפיק לפול מקארטני אלבום, ויצא יהלום (אחרי שנים של יובש יצירתי) ולו רק בגלל שנייג’ל סילק את מקארטני הבייתה אחרי שנפגשו פעם ראשונה לפני תחילת העבודה, כאשר פול מקארטני הציג לו שירים שהוא חושב לעשות – גודריץ’ שלח אותו הבייתה בבקשה שיחזור אליו עם שירים ראויים – כמו שהוא יודע באמת ליצור, וכך היה. אז למען הסר כל ספק, אני אופטימי הפעם. אני מרשה לעצמי לבדר אתכם יקיריי, בנגיס שמוקדש כולו לפאר היצירה הישראלית של שנות ה-70 ותחילת ה-80, ההופעה הזאת בחוף הצוק הזכירה לי עד כמה אני אוהב את המוסיקה הזאת, העשירה, המרגשת והאל-מותית, שרווחה בכל אפיקי היצירה המוסיקאלית הישראלית באותם זמנים. קבלו אותו:
Israelick Vol II by Amir Khay Nir on Mixcloud
לינק לנגיס בתיקיית ZIP
10/05/2011
בלי יותר מדיי הסברים, עכשיו הזמן להפיץ את אחד מהאוספים המעניינים שתמיד רציתי לחלוק. מסתבר שבישראל של סוף שנות ה-60 המוסיקאים הפעילים היו מחוברים מאוד לנעשה בחו”ל, כמובן במיוחד באנגליה ובארה”ב, כשאנחנו מדברים על פופ. הפעם אני מתרכז בסגנון מוסיקאלי מסויים, שאין מלחין/ מעבד מוסיקאלי באותה תקופה שיכל להתעלם מהתהוותו המתפשטת ה-Fאנק.
מדהים לחשוב איך לפני למעלה מ-40 שנה, בתקופה שלא הייתה בארץ טלויזיה, שלא נדבר על אינטרנט, אפילו טלפון לא היה לכל אחד, ולפי הבנתי היו אולי 2-3 תחנות רדיו, כשנתח ההשמעות למוסיקה לועזית ובפרט פופ, היה משהו כמו 10% אולי במקרה הטוב מכלל זמן השידור, עדיין המוסיקאים הרעבים השיגו תקליטים עדכניים, ובעקבותיהם כלי נגינה ואפקטים (שימו לב למשל בקטעים של “הברנשים של פיאמנטה” לגיטרה החשמלית – אני לא אתפלא אם הנגן היה מעדיף שיהיה לו אפקט דיסטורשן/ פאז/ אוברדרייב, כנראה שלא הספיק עדיין להצטייד באחד לפני ההקלטה הזאת….). שימו לב לנגינה המצויינת, לעיבודים ולתיזמורים, גם אם לפעמים סגנון השירה הארכאי יכול להעיק או במקרה הטוב להצחיק… כמובן שלא מדובר ב-Fאנק אותנטי של ג’יימס בראון וחבריו, אך הגרוב קיים, המוסיקה עצמה עושה את שלה! תוכלו למצוא כמה פנינים, מסתבר שחלקן דיי נדירות, ועל כן יש לסלוח לפעמים על איכות ההקלטה – בערך מחצית השירים הומרו מתקליטים וסלילים ישנים שיש לי, לצערי חלקם לא שרדו את השנים באופן אופטימלי, שניים הוקלטו כנראה מהרדיו ששידר אז רק ב-AM, בכל אופן עשיתי את מיטב המאמצים לנקות את מה שצריך כדי שהכל ישתלב יפה ב”נגיס” אחד. אז קדימה, הרחובות מחכים – צאו במחולות מחניים סוערים!
Israelick Vol I by Amir Khay Nir on Mixcloud
With little preamble, now is the opportune moment to unveil one of the most captivating mixtapes I’ve longed to share. It’s evident that the working musicians of late 1960s Israel were remarkably attuned to sounds from overseas, particularly music from England and the USA. This time, my focus is on a specific music genre: Funk. It’s remarkable to consider that over 40 years ago, in an era devoid of televisions (which weren’t prevalent in Israel until 1968), let alone the internet or even telephones. As far as I’m aware, there were only 2 or 3 Israeli radio stations where non-Israeli Pop music occupied roughly 10% of broadcast time. Yet, despite the scarcity, musicians hungry for fresh sounds managed to procure updated records from abroad, subsequently incorporating new musical instruments and sound effects into their creations.
Take note of the exceptional musicianship, arrangements, and orchestrations. While the antiquated singing style may occasionally grate or, in more favorable instances, evoke amusement, the groove endures. Don’t anticipate hearing authentic James Brown-style Funk, but the influences are unmistakable.
Here, you’ll discover some hidden gems I unearthed later, some of which are quite rare. I hope you’ll overlook the occasional audio imperfections; at least half of the tracks were digitized from my collection of aging vinyl records and reel-to-reel tapes, some of which didn’t weather the passage of time under optimal conditions. Additionally, two songs were recorded from AM radio programms. Nevertheless, I’ve endeavored to clean and restore them to seamlessly coalesce into one delectable musical compilation.
