החזרי קול
אחרי חודש עמוס בעשייה קריאטיבית, אני בוחר להתחיל את הפוסט הזה דווקא בחוויה האחרונה והמרגשת שהייתה לי השבוע – הופעת הסולו האינטימית במיוחד של לטישיה סאדייר – אותה רק הזכרתי לפני כמה פוסטים, בסקירת אלבום הסולו הראשון שלה וסקירת ההוצאה האחרונה של Stereolab, הלהקה אותה הובילה בתור סולנית ב-20 השנים האחרונות. מי היה מאמין?! כל כך ייחלתי שייצא לי מתיישהו לראות את לטישיה בחי, וזה קרה הרבה יותר מהר, ועוד קרוב לבית – “בלבונטין” התל אביבי. רק כשהגעתי להופעה הבנתי שמדובר בהופעת סולו אולטרא-אינטמית – לטישיה וגיטרה חשמלית לבד.
אם הייתי יודע לפני, יש מצב שלא הייתי מגיע להופעה הזאת, 
הרי חלק ניכר אם לא מרבית העניין שלי האישי ביצירתה של לטישיה היא דרך ההפקה הייחודית שלה בסביבה האולפנית, כמובן שגם הקול הייחודי שלה, הלחנים והעיבודים הכליים כמיקשה אחת – הם הדברים שמרגשים אותי. ולמרות כל זאת, אני מוכרח לציין שעמדתי פעור עיניים ואזניים במשך כל ההופעה. אני חושב שזה צעד כל כך אמיץ לעמוד ככה על במה ולהגיש את השירים בצורה הכי עירומה שיש, ובמיוחד ליוצרת שבמשך שני עשורים יצירתיים תמיד סוננה מאחורי חומה של מניפולציות ואפקטים קוליים (שאני מאוד מעריץ ואוהב). ובכן, אני ממש התרגשתי והתרשמתי גם לשמוע את קולה הערב בעל המנעד המאוד רחב, יכולתי להקשיב לשירים שאני מכיר ולספוג את הלחנים המוצלחים בצורה הכי בסיסית שלהם – דבר שגרם לי להעריך את התעוזה המוסיקאלית של לטישיה עוד יותר, ולסיום קניתי לעצמי מתנה לחג – תקליט ויניל חתום בהקדשה אישית מלטישיה. אח… איזה כבוד 🙂
ועכשיו לעניין אחר לגמרי – אחד מהאירועים המוסיקאליים המכוננים שהתרחשו אצלי בתקופה האחרונה היה השתתפותי במפגש יחיד וראשון מסוגו של הפרויקט המוסיקאלי We Are Ghost תחת ניצוחו של בנימין אסתרליס, הלא הוא Morphlexis הגדול. כפי שתוכלו להתרשם מהאתר המדהים שנוצר עבור הפרויקט, מדובר במפגשים שקורים אחת לכמה חודשים, באולפן, בבמה, בתחנת רדיו והפעם הזאת – במערה. ב-18 לאוגוסט האחרון נפגשה הקבוצה במערת לוזית השוכנת באזור השפלה לא רחוק מבית גוברין. הגענו למקום בשעת ערב מאוחרת, כאשר בזמן פריקה ופריסת ציוד ההקלטה וכלי הנגינה השונים, נכנסה לה קבוצת בני ישיבה אנגלו-סאקסית שהסתובבה בחללי המערה הגדולים, לפתע התחילו בשירה מקהלתית כאשר ההד הטבעי של המערה צובע את הקולות שלהם באוירה מיסתורית – אין ספק שזה היה סיפתח מאוד מרשים לסשן שלנו… לאחר תום פריסת המיקרופונים השונים, בדיקת הציוד ומיקום הכלים והנגנים, חטפנו ארוחה קלה שסומנה בתשבוחת יצירתו הקולינארית של מורפלקסיס – החומוס האגדי. הסשן התחיל בניסויים קוליים נטולי כלים בחלל המערות, תוך כדי שוטטות ספונטנית והמשיך לישיבת חצי גורן מול המיקרופונים סביב דויד פרץ שהיה אמון על ההקלטה והשתתף בעצמו בנגינה ויצירת שאר הקולות. חשוב לציין שתנאי ההקלטה היו מאתגרים – לא היו אוזניות למשתתפים, חלק מהעניין בסשן הזה היה בהתמודדות הטבעית מול האקוסטיקה המיוחדת של המערה, כשבכלל כל הצלילים והקולות נוצרו מחומרים אקוסטיים וטבעיים בלבד. אחד מהעקרונות של הפרויקט, אולי החשוב ביותר, הוא עקרון הספונטניות. שום מוטיב מוסיקאלי לא מתוכנן, הכל נוצר בו ברגע הנגינה, ומעבר לכך רוב הנגנים והיוצרים המשתתפים, לא נפגשים ומנגנים אחד עם השני בתדירות גבוהה בכלל (אני הגעתי לשם בפעם הראשונה מבלי להכיר אף אחד מן המשתתפים באופן אישי או להבדיל משיתוף פעולה מוסיקאלי כלשהו)
צילום: נועה מגר
בסופו של דבר מדובר בחוויה יוצאת מן הכלל, יצירה קבוצתית ראשונית ואינטואיטיבית במיטבה. אני חייב לציין גם את איכות האנשים ברמה האישית – היה לי באמת תענוג אדיר לפגוש אותם ולשתף איתם פעולה בחוויה המיוחדת הזאת. וכל העניין לא נגמר בזה. בשבועות הבאים מורפלקסיס ערך וערבל את חומרי הגלם תוך כדי שיתוף קבוצתי מתמיד בכל צעד ובכל החלטה מהותית לגבי הבלטה או השמטה של כלי מסויים, אורך קטע ואף שמות וסדר הופעת הקטעים באלבום השלם. באמת שלא נתקלתי בתופעה כזאת, מוסיקאי ואמן רב תושיה עם יכולות הנהגה והובלה קבוצתית-אמנותית – זה באמת דבר נדיר, ואני מסיר בפניו את כובעי הצנוע, אני בהחלט גאה להיות שותף בדבר הזה. אתם מוזמנים להיכנס ללינק להקשיב, להוריד חינם ולשתף כל מאן דהוא ביצירה המיוחדת הזאת. יש אפילו הצעה למיטיבי לכת – אתם יכולים לתרום מצלצלין שינותבו להפקת הסשן הבא ובעדיהם תקבלו אלבום בונוס נוסף. ועכשיו לדבר אחרון – שי צנוע ממני בצורת נגיס מוסיקאלי חדש. בהמשך ליצירה האינטואיטיבית הנ”ל, שבהחלט יצרה אצלי מעוף והשראה, החלטתי ליצור מארג פסיכדלי מרגש שאינו קשור מוסיקאלית למה שנעשה במערה, אך משקף עוד צלע חשובה מבין צלעות הבניין המוסיקאלי האישי שלי. הנה הוא:
Psychopedia Vol I by Amir Khay Nir on Mixcloud