I’m excited to introduce the latest addition to my series, AmiRadio. For those who have been following along, you know how much I love crafting these mixtapes. Each one is a unique journey through the rich soundscape of my vinyl records, recorded and mixed live, captured on a low-speed reel-to-reel tape recorder.
This new mixtape continues the tradition of eclectic track selections. I’ve woven together a tapestry of Jazz, late 1990s Indie Rock, early electronic pop, Argentinian folk, Progressive, Singer-Songwriters and more. My excitement and fascination with tangible music can’t stop. There’s nothing quite like the tactile experience of working with vinyl—the random subtle imperfections like speed fluctuations, infrequent crackle or clicks, the thrill of live mixing. It’s a process that keeps me deeply connected to the music, and I hope that comes through in the final stage – your listening experience.
I’m incredibly proud of this latest volume in the AmiRadio series. So, grab your headphones or set your speakers, settle in, and let yourself be carried away by my latest mixtape:
חלף קצת זמן מאז הפוסט האחרון, חודש קשה ועמוס עובר עלינו. בכל אופן עכשיו בדיוק מתאים לי להתרענן במשהו קצת יותר קליל… אחד החלומות הגדולים שלי בתור מוסיקאי, הוא להפיק אלבום דיסקו מושקע. יכול להיות שיהיו כאלה שירימו גבה בכלל עצם הרעיון, שמצטרף לעוד אחת מאהבותיי האנאכרוניסטיות. אני למעשה נולדתי בשנת השיא של מוסיקת הדיסקו – 1978. בבית שגדלתי בו המוסיקה אף פעם לא הייתה עניין חשוב ומרתק במיוחד, בעצם עד גיל 13 לא הייתה לי מערכת סטריאו בכלל. היה פטיפון מזוודה מתחילת שנות ה-60 (שאבא שלי קיבל כנראה לכבוד בר המצווה או משהו כזה), שהוא היה ממוקם בחדר שלי מגיל אפס – על זה אני ארחיב ארוכות בפעם אחרת, בכל אופן התקליטים שהיו לי שם היו בעיקר מוסיקת רוק-פופ משנות ה-60 שאבא שלי קנה בתור נער, ותקליטי ילדים שקנו לנו הצאצאים, בהגיענו לעולם. ההורים שלי אף פעם לא הקשיבו למוסיקה מיוזמתם, ולכן לא ראו כל צורך בהשקעה במערכת סטריאו, אבל רדיו כמובן היה, והוא עבד רוב שעות היום. בבוקר היינו קמים לצלילי הנעימה של התוכנית המיתולוגית של אלכס אנסקי בגל”צ – 707ֿ, בשאר היום הרדיו היה מכוון על תחנת קול השלום. לפני כ-10 שנים בערך כשעבדתי בתור מוכר ב”טאוור רקורדס” ז”ל בחוצות המפרץ בחיפה, יצא אוסף מחווה לתחנת קול השלום, כשבין השירים הכניסו את הג’ינגלים המקוריים של התחנה. אני זוכר שבפעמים הראשונות ששמעתי את הג’ינגלים חטפתי כזאת צמרמורת, ועפתי לגיל 5 בערך. אני חושב שאז נפלה לי אחת התובנות – למה יש לי כזאת חיבה גדולה למוסיקת הדיסקו, שהרבה שנים (ואולי עדיין) סובלת מתדמית זולה, כזאת שלא נותנת להשאיר איזשהם ערכים אמנותיים לסוג היצירה הזה. אני חושב שלפחות מחצית מזמן השידור של קול השלום, לפחות לזה שאני נחשפתי אליו בתור ילד, היה מוקדש למוסיקת הדיסקו וה-Fאנק של שנות ה-70. הגרוב הבסיסי שתמיד ליווה את הזמן הזה הוא הביט הראשון של בייסדראם (תוף הבס) וביט שני של סנר (תוף רשת) ומחיאות כפיים קצובות…. בנגיס – מיקסטייפ “דיסקומט”, התמקדתי בז’אנר המפוקפק, ליקטתי כאן שירים וקטעים אינסטרומנטאליים שאני מאוד אוהב. אני חושב שמרביתם יכולים לתת מושג לתמצית הדיסקו הטוב (לטעמי), אני חושב גם שמרביתם לא מוכרים או מוכרים פחות בתור להיטים, הכנסתי גם כמה גרסאות מעניינות לשירים היותר מוכרים, וסביר להניח שרבים מכם יזהו אי-אילו צלילים מוכרים שסומפלו במשך ה-20 שנים האחרונות במוסיקה האלקטרונית לסוגיה. אני לא יודע אם מיותר לציין, אבל בכל זאת אני אוסיף 😉 שימו לב כמה מוסיקאים רציניים ומוערכים משתמשים במוטיבים של דיסקו טהור בתוך היצירה העכשוית שלהם, לא צריך להרחיק לכת – אסף אמדורסקי, במיוחד במוסיקה שהוא יוצר לעצמו, נאמן לאסתטיקה של הדיסקו מתקופת האלבום הראשון שלו עד לעבודות האחרונות, כך גם רן שם-טוב (סולן וגיטריסט “איזבו”) למשל, לא יחמיץ אף הזדמנות להכניס איזה גרוב תופים בהשראת הרחבה המוארת. אני באופן אישי מתלהב במיוחד מהעיבודים התיזמורתיים העשירים, שלפעמים מתקרבים לסימפוניים. יש איזשהו אופי ייחודי בנגינה (שניתן להבחין בו במיוחד בסקציות המיתרים), אני מניח שזה גם קשור לאופי ההקלטה והמיקס. מה שעוד כל כך מענג לשמוע זה את איכות הנגינה המעולה של הנגניםֿ, ובכלל השירים עצמם, אף על פי שהם שטחיים לגמרי ברמה הטקסטואלית, ברמה המוסיקאלית הם פשוט מצויינים.
**עידכון – הפוסט המקורי התפרסם באוגוסט 2011, לאחרונה הקשבתי למיקסטייפ הזה שוב והחלטתי שהוא ראוי להוצאה מחודשת ומשופרת. מצאתי גרסאות יותר איכותיות (מבחינת סאונד) של הקטעים האלה ומיקססטי מחדש:
יאללה, תלחצו על ה-Play – תתחילו לפזז!!! – המיקסטייפ גם ערוך ברצף ללא שקט בין השירים כמיטב המסורת כאן 😉
It’s been a while since my last post, and this past month has been pretty tough. So, I thought it’s the perfect time to lighten things up. One of my biggest dreams as a musician is to produce a well-crafted Disco album. Some people might raise an eyebrow at this idea, along with some of my other old-school loves. I was born in the peak year of Disco – 1978.
In our home, music wasn’t a big deal, and until I was 13, I didn’t even have a stereo system. I had a portable suitcase record player from the early 1960s, which my father probably got for his Bar Mitzvah. It had been in my room for as long as I can remember. Most of my records were Pop and Rock music from the 1960s, bought by my father when he was a teenager. There were also some children’s music records that my parents bought for us. My parents never listened to music by choice, so they never thought to buy a stereo system. But we did have a radio that was on most of the day.
In the mornings, we woke up to a popular radio show by a famous Israeli actor and presenter. For the rest of the day, the radio was tuned to The Voice of Peace station. About ten years ago, when I worked at the now-closed Tower Records store, a new album came out featuring songs and jingles from The Voice of Peace station. Listening to those old jingles gave me chills and took me back to when I was 5 years old. That’s when I realized why I love Disco so much, even though it has a reputation for being a cheap entertainment genre.
I believe that at least half of The Voice of Peace’s broadcast time was dedicated to Disco and Funk from the 1970s. The basic groove that always played was the first beat of the bass drum, followed by the second beat of the snare and handclaps.
In my Discomat nugget, I focused on this often-maligned genre. I collected some of my favorite tracks, thinking they could show you what good Disco sounds like. Most of these tracks aren’t very well-known or are lesser-known hits. I included some interesting versions of more familiar songs, and I bet some of you will recognize sounds that have been sampled in many newer tracks over the past two decades.
I’m not sure if this is the right place to mention it, but many ‘serious’ musicians who aren’t necessarily mainstream use pure Disco elements in their current music. Personally, I’m especially enthusiastic about the full orchestral arrangements in Disco that can be almost symphonic. There’s a distinctive style, especially with the string sections from that era, likely due to the producers’ and sound engineers’ recording methods. Another thing that’s a treat for the ears is the quality of the musicianship. Even though the songs can be light and sometimes shallow lyrically, musically, they are just excellent.
** UPDATE: the original post/mixtape released in August 2011, I decided to revisit it, found better sources of the tracks and re-created the mix, Hit the PLAY:
As always, my mixtapes are coming inconsistently – but here’s a new one, full with different sounds, one I collected while traveling to wonderful Colombia a few months ago, another, I’ve been introduced to by a coworker, and so forth – 10 different music pieces from different times and places, all played with vinyl records and recorded on slow-speed reel to reel tape for a perfect LO-FI experience – here we go:
And this one is the seventh chapter for AmiRadio mixtapes. Same trick, different eclectic tracks retrieved from the vinyl library and spinned on the ‘tables, documented on tape:
Here it is – The fifth episode of AmiRadio is on the air. This one resulted in a longer playing time, exceeding the regular one-hour episodes I’m sharing here. As we like to say in Israel – I was in my schwung (apparently “momentum” in German…) and let my spirit move with the records. The mixtape turned out to be mellower, sort of contemplative in its vibe.
In my first years as a music digger, I came across this concept called Progressive Rock. I didn’t understand at all what was behind this term. As a child I always loved when they played Moonlight Shadow on the radio, I didn’t know anything about the performer. I believe that at some point I came across a collection of hits from the ’80s where the song came up and that’s how I went looking for more of Mike Oldfield’s stuff that was classified under Progressive Rock in the Third Ear store which was then located on Nordau street in Haifa’s Hadar neighborhood.
I found that Pink Floyd neighbored in the same bin with Genesis, which until then I had known only as a pop band from the 1980s and had no idea of their activity in the 1970s.
That’s how I discovered more and more artists and was totally caught up in the charms of the genre. A few years later I had a Progressive Rock band of my own.
What caught me, at first without theoretical knowledge at all, is the relative musical freedom of those artists. I do not know if my assumption is correct, but the reason why this musical genre was labeled as Progressive Rock was due to technical reasons – these bands contained the usual core of rock groups – bass/guitars/drums – to which added layers of different musical instruments and other audible effects that were really much more complex and sometimes bolder than what could be found in Classic Rock acts, of course, the music itself is complex and the songs or the pieces are much longer than a regular Rock song.
Even under this umbrella were sub-genres and phenomena, and what I am interested to mention in this context – Progressive Rock, especially in the circles of musicians and music enthusiasts in general, gets a lot of blows and was sometimes perceived as pretentious or ostentatious – sometimes justified – some of the artists belonging to this genre tend to show off their technical abilities with their musical instruments, and sometimes you can find whole albums filled with instrumental pyrotechnics and very little musical content with a statement. I have never been captivated by the technocratic content, and I have always connected to pieces and songs with clear shape and content – one that can be sung or played in the head.
The next mixtape contains pieces, some of which no one would label as Progressive at all, I find they have a straight connection to the genre, at least with their spirit 😉
הצורך לערוך אוסף שקשור ל״מוטאון״ היה קיים הרבה לפני שהתחלתי לכתוב בבלוג ולערוך את המיקסטייפים האלה, למעלה מחמש שנים אחורה. רק לאחרונה הייתה לי הזדמנות אמיתית לחקור את העניין לעומק.
בכל פעם שיוצא לי לבקר בסופרמרקט השכונתי שלנו בדרום שיקגו, אני כל כך נדהם מהמוסיקת רקע שהם בוחרים לנגן בחנות. רוב המוסיקה שמתנגנת שם היא מוסיקת soul ו Fאנק משנות ה-60 וה-70, וכמובן שחלק מאוד נכבד מהם מבוצעים על ידי האמנים של מוטאון. אני היייתי מופתע, כי בתור ישראלי אני רגיל לשמוע מוסיקת רקע איזי-ליסנינג דיגיטאלית במקומות ציבוריים, כמעט אף פעם לא ינגנו מוסיקה אותנטית של אמנים אמיתיים ובטח לא משהו שחוצה את קווי הפופ המיינסטרימי העכשווי לסוגיו. כאן בארצות הברית הם מנגנים בד״כ מוסיקה מצויינת במקומות ציבוריים. למשל, בקיץ האחרון ביקרנו בפארק שעשועים ענק באינדיאנה ומרבית המוסיקה שנוגנה ברקע הייתה משנות ה-60 וה-70, הם ניגנו למשל שירים מתוך Abbey road, לא הלהיטים, אלא אלה מהצד השני של התקליט.
נחזור לענייננו – התחלתי לחפש אחרי אלבומים שלמים של מוטאון משנות ה-60 ותחילת ה-70, אחרי חיפוש די מעמיק, לצערי לא מצאתי הרבה חומרים מעניינים שהם לא להיטים. אחת מן המטרות שלי כשאני כותב כאן בבלוג ומפרסם מיקסטייפים שאני עורך, היא לכלול חומרים פחות מוכרים, בכל נושא או ז׳אנר שאני מחליט להתעכב עליו. כמו הרבה אנשים אחרים אני מאוד אוהב את הלהיטים הקלאסיים של מוטאון משנות ה-60 וה-70, אבל אחרי האזנה להרבה אלבומים שלמים של אותם אמנים התאכזבתי לגלות שלא היו להם יותר מדי חומרים מרגשים להציע, ואני יודע שאני מכליל, אבל למצוא אלבומים מושלמים וחדשניים כמו What’s going on של מארווין גיי ו-Solid Rock של ה-Temptations זאת ממש משימה לא פשוטה, ולדעתי האישית, כשאותם אלבומים נתפסים בעיניי כגאוניים, הם בכלל לא מייצגים את ה״סאונד״ של מוטאון שאני חיפשתי למיקסטייפ הזה. השינויים ההרמוניים האינטנסיביים (שאני אוהב לכנות חריפים), המקצבים המתוחכמים וההפקות החדשניות לשירי פופ – אלה הדברים שכללתי כאן, אבל רובם לא מוכרים כלהיטים. בחרתי לכלול גם אמנים שבכלל לא קשורים למוטאון אבל הושפעו ישירות מהאופי של הלייבל, אני גם זזתי בין תקופות, חלק מהרצועות הופקו והוקלטו לפני התקופה הקלאסית של מוטאון (שהיא לטעמי בין 1964 ל-1972) וחלקן הופקו עשרות שנים אחרי. מקווה מאוד שאצליח להפתיע כאן כמה מומחים לעניין.
The urge to compile Motown-oriented mixtape was there probably since I started to fill this blog with mixtapes more than 5 years ago. But only recently have I had the time to really explore this concept.
Each time that I visited our south Chicago grocery store, I was so amazed to find that the background music contained mainly classical soul songs from the 1960s and 1970s, and of course a respectable chunk of it performed by the Motown artists of the day. My surprise was the result of what I was accustomed to finding in Israel when it comes to background music in public spaces – mainly digital instrumental versions for cheesy pop music, and never original, classical versions of good music like they play in the U.S. in public spaces.
BUT, unfortunately, I must say that after extensive research and long searching I didn’t find much material that really excited me from the Motown albums and artists I admire so much. One of my goals for this blog and my mixtapes is finding and integrating less common materials, whatever genre or subject I chose to explore. Like so many other people, I really like the classical original hits of Motown from the 1960s and the early 1970s. But after I searched and listened to many complete albums from that era I was sad to discover that they didn’t have much exciting material to offer and, I know I’m generalizing, but such innovative complete Motown albums like Marvin Gaye’s “What’s going on” and The Temptations “Solid Rock” are rare, and for my own taste, while they are excellent albums they don’t represent that “Motown sound” that I was looking for. The intensive harmony changes (which I like to call “spicy harmonies”), the sophisticated grooves and production are innovative ideas (for their time, of course), that you could find in the following mixtape. I did chose to add some non-Motown artists that have been directly influenced by the core ideas that I’m trying to elaborate here. I also swung between eras, some completely pre-Motown songs and some newer materials that came long after the golden era of the 1960s and 1970s. I really hope that I could surprise or could bring some new knowledge for you Motown lovers 🙂
After a year of absence, I’m coming back to write: This time with a new look and new format. From now on, this blog can be read in English and Hebrew and invites everyone on the globe to be part of my musical world. Last year I experienced a massive upheaval in my life as I knew until now. After a long and intense process, I moved to live with my love in the United States.
I wasn’t ready for the intense emotional experience involved with such a change. And so each time I encounter a new sight, new behaviors, the different seasons – all these raise associations to my fevered brain, and naturally, there are many appropriate soundtracks for these associations. The next mixtape ‘nugget’ features tracks that accompanied me at different times in my life, some of them at very young age, some later and some from recent weeks. Each one of them sparks something very emotional in me.
אחרי היעדרות של למעלה משנה, אני חוזר; הפעם במראה ובפורמט חדש. מעכשיו הבלוג הזה מוגש בעברית ובאנגלית – מזמין כל אחד על הכדור להיות חלק מהעולם המוסיקאלי שלי. השנה האחרונה היוותה מהפך עצום לחיים כפי שהכרתי עד עכשיו, אחרי תהליך ארוך ואינטנסיבי עברתי לחיות עם אהובי בארה”ב.
באמת שלא הייתי מוכן לחוויה הנפשית האינטנסיבית שכרוכה בשינוי כזה. וככה בכל פעם שאני נתקל במראות חדשים, בדפוסי התנהגות שונים, גוון של מזג אויר אחר – כל אלה מעלים אסוציאציות במוח הקודח שלי, ובטבעיות יש להרבה מהאסוצאציות האלה פס-קול מתאים. במיקסטייפ הבא מככבות רצועות שליוו אותי בזמנים שונים בחיים, חלקן ממש מגיל צעיר, חלקן מאוחר יותר וחלקן ממש מהשבועות האחרונים. כל אחת מהן מציתה משהו מאוד רגשי בתוכי.