מספר שש


מיקסטייפ שישי בסדרת “אמירדיו” – אותו השטיק – מוקסס מתקליטים והוקלט על טייפ סלילים במהירות איטית להרחבת החוויה:


As always, my mixtapes are coming inconsistently – but here’s a new one, full with different sounds, one I collected while traveling to wonderful Colombia a few months ago, another, I’ve been introduced to by a coworker, and so forth – 10 different music pieces from different times and places, all played with vinyl records and recorded on slow-speed reel to reel tape for a perfect LO-FI experience – here we go:

Número Cinco


Here it is – The fifth episode of AmiRadio is on the air. This one resulted in a longer playing time, exceeding the regular one-hour episodes I’m sharing here. As we like to say in Israel – I was in my schwung (apparently “momentum” in German…) and let my spirit move with the records. The mixtape turned out to be mellower, sort of contemplative in its vibe.

Go on!


In my first years as a music digger, I came across this concept called Progressive Rock. I didn’t understand at all what was behind this term. As a child I always loved when they played Moonlight Shadow on the radio, I didn’t know anything about the performer. I believe that at some point I came across a collection of hits from the ’80s where the song came up and that’s how I went looking for more of Mike Oldfield’s stuff that was classified under Progressive Rock in the Third Ear store which was then located on Nordau street in Haifa’s Hadar neighborhood.

I found that Pink Floyd neighbored in the same bin with Genesis, which until then I had known only as a pop band from the 1980s and had no idea of their activity in the 1970s.

That’s how I discovered more and more artists and was totally caught up in the charms of the genre. A few years later I had a Progressive Rock band of my own.

What caught me, at first without theoretical knowledge at all, is the relative musical freedom of those artists. I do not know if my assumption is correct, but the reason why this musical genre was labeled as Progressive Rock was due to technical reasons – these bands contained the usual core of rock groups – bass/guitars/drums – to which added layers of different musical instruments and other audible effects that were really much more complex and sometimes bolder than what could be found in Classic Rock acts, of course, the music itself is complex and the songs or the pieces are much longer than a regular Rock song.

Even under this umbrella were sub-genres and phenomena, and what I am interested to mention in this context – Progressive Rock, especially in the circles of musicians and music enthusiasts in general, gets a lot of blows and was sometimes perceived as pretentious or ostentatious – sometimes justified – some of the artists belonging to this genre tend to show off their technical abilities with their musical instruments, and sometimes you can find whole albums filled with instrumental pyrotechnics and very little musical content with a statement. I have never been captivated by the technocratic content, and I have always connected to pieces and songs with clear shape and content – one that can be sung or played in the head.

The next mixtape contains pieces, some of which no one would label as Progressive at all, I find they have a straight connection to the genre, at least with their spirit 😉



הצורך לערוך אוסף שקשור ל״מוטאון״ היה קיים הרבה לפני שהתחלתי לכתוב בבלוג ולערוך את המיקסטייפים האלה, למעלה מחמש שנים אחורה. רק לאחרונה הייתה לי הזדמנות אמיתית לחקור את העניין לעומק.
בכל פעם שיוצא לי לבקר בסופרמרקט השכונתי שלנו בדרום שיקגו, אני כל כך נדהם מהמוסיקת רקע שהם בוחרים לנגן בחנות. רוב המוסיקה שמתנגנת שם היא מוסיקת soul ו Fאנק משנות ה-60 וה-70, וכמובן שחלק מאוד נכבד מהם מבוצעים על ידי האמנים של מוטאון. אני היייתי מופתע, כי בתור ישראלי אני רגיל לשמוע מוסיקת רקע איזי-ליסנינג דיגיטאלית במקומות ציבוריים, כמעט אף פעם לא ינגנו מוסיקה אותנטית של אמנים אמיתיים ובטח לא משהו שחוצה את קווי הפופ המיינסטרימי העכשווי לסוגיו. כאן בארצות הברית הם מנגנים בד״כ מוסיקה מצויינת במקומות ציבוריים. למשל, בקיץ האחרון ביקרנו בפארק שעשועים ענק באינדיאנה ומרבית המוסיקה שנוגנה ברקע הייתה משנות ה-60 וה-70, הם ניגנו למשל שירים מתוך Abbey road, לא הלהיטים, אלא אלה מהצד השני של התקליט.
נחזור לענייננו – התחלתי לחפש אחרי אלבומים שלמים של מוטאון משנות ה-60 ותחילת ה-70, אחרי חיפוש די מעמיק, לצערי לא מצאתי הרבה חומרים מעניינים שהם לא להיטים. אחת מן המטרות שלי כשאני כותב כאן בבלוג ומפרסם מיקסטייפים שאני עורך, היא לכלול חומרים פחות מוכרים, בכל נושא או ז׳אנר שאני מחליט להתעכב עליו. כמו הרבה אנשים אחרים אני מאוד אוהב את הלהיטים הקלאסיים של מוטאון משנות ה-60 וה-70, אבל אחרי האזנה להרבה אלבומים שלמים של אותם אמנים התאכזבתי לגלות שלא היו להם יותר מדי חומרים מרגשים להציע, ואני יודע שאני מכליל, אבל למצוא אלבומים מושלמים וחדשניים כמו What’s going on של מארווין גיי ו-Solid Rock של ה-Temptations זאת ממש משימה לא פשוטה, ולדעתי האישית, כשאותם אלבומים נתפסים בעיניי כגאוניים, הם בכלל לא מייצגים את ה״סאונד״ של מוטאון שאני חיפשתי למיקסטייפ הזה. השינויים ההרמוניים האינטנסיביים (שאני אוהב לכנות חריפים), המקצבים המתוחכמים וההפקות החדשניות לשירי פופ – אלה הדברים שכללתי כאן, אבל רובם לא מוכרים כלהיטים. בחרתי לכלול גם אמנים שבכלל לא קשורים למוטאון אבל הושפעו ישירות מהאופי של הלייבל, אני גם זזתי בין תקופות, חלק מהרצועות הופקו והוקלטו לפני התקופה הקלאסית של מוטאון (שהיא לטעמי בין 1964 ל-1972) וחלקן הופקו עשרות שנים אחרי. מקווה מאוד שאצליח להפתיע כאן כמה מומחים לעניין.


The urge to compile Motown-oriented mixtape was there probably since I started to fill this blog with mixtapes more than 5 years ago. But only recently have I had the time to really explore this concept.

Each time that I visited our south Chicago grocery store, I was so amazed to find that the background music contained mainly classical soul songs from the 1960s and 1970s, and of course a respectable chunk of it performed by the Motown artists of the day. My surprise was the result of what I was accustomed to finding in Israel when it comes to background music in public spaces – mainly digital instrumental versions for cheesy pop music, and never original, classical versions of good music like they play in the U.S. in public spaces.

BUT, unfortunately, I must say that after extensive research and long searching I didn’t find much material that really excited me from the Motown albums and artists I admire so much. One of my goals for this blog and my mixtapes is finding and integrating less common materials, whatever genre or subject I chose to explore. Like so many other people, I really like the classical original hits of Motown from the 1960s and the early 1970s. But after I searched and listened to many complete albums from that era I was sad to discover that they didn’t have much exciting material to offer and, I know I’m generalizing, but such innovative complete Motown albums like Marvin Gaye’s “What’s going on” and The Temptations “Solid Rock” are rare, and for my own taste, while they are excellent albums they don’t represent  that “Motown sound” that I was looking for.  The intensive harmony changes (which I like to call “spicy harmonies”), the sophisticated grooves and production are innovative ideas (for their time, of course), that you could find in the following mixtape. I did chose to add some non-Motown artists that have been directly influenced by the core ideas that I’m trying to elaborate here. I also swung between eras, some completely pre-Motown songs and some newer materials that came long after the golden era of the 1960s and 1970s. I really hope that I could surprise or could bring some new knowledge for you Motown lovers 🙂



After a year of absence, I’m coming back to write: This time with a new look and new format. From now on, this blog can be read in English and Hebrew and invites everyone on the globe to be part of my musical world. Last year I experienced a massive upheaval in my life as I knew until now. After a long and intense process, I moved to live with my love in the United States.
I wasn’t ready for the intense emotional experience involved with such a change. And so each time I encounter a new sight, new behaviors, the different seasons – all these raise associations to my fevered brain, and naturally, there are many appropriate soundtracks for these associations. The next mixtape ‘nugget’ features tracks that accompanied me at different times in my life, some of them at very young age, some later and some from recent weeks. Each one of them sparks something very emotional in me.


אחרי היעדרות של למעלה משנה, אני חוזר; הפעם במראה ובפורמט חדש. מעכשיו הבלוג הזה מוגש בעברית ובאנגלית – מזמין כל אחד על הכדור להיות חלק מהעולם המוסיקאלי שלי. השנה האחרונה היוותה מהפך עצום לחיים כפי שהכרתי עד עכשיו, אחרי תהליך ארוך ואינטנסיבי עברתי לחיות עם אהובי בארה”ב.

באמת שלא הייתי מוכן לחוויה הנפשית האינטנסיבית שכרוכה בשינוי כזה. וככה בכל פעם שאני נתקל במראות חדשים, בדפוסי התנהגות שונים, גוון של מזג אויר אחר – כל אלה מעלים אסוציאציות במוח הקודח שלי, ובטבעיות יש להרבה מהאסוצאציות האלה פס-קול מתאים. במיקסטייפ הבא מככבות רצועות שליוו אותי בזמנים שונים בחיים, חלקן ממש מגיל צעיר, חלקן מאוחר יותר וחלקן ממש מהשבועות האחרונים. כל אחת מהן מציתה משהו מאוד רגשי בתוכי.

מתחדש אנרגטית


כן כן… חלפה לה כמעט שנה מאז טרחתי לחדש כתותיי בבלוג המוסיקאלי שלי. שנה חשובה עוברת עליי, הרבה תהפוכות צפן גורלי, והיד עוד נטויה. כל הזמן הזה מעולם לא הפסקתי להרהר בפעילותי המוסיקאלית גם בתור עורך מוסיקה מוקלטת קיימת, לא מפרי עטי, אלא כזאת שאני מוצא בה עניין והשראה. הפעם בחרתי להתעסק בז’אנר בסיסי, שאולי יכול להסתמן כשולי בסביבה המוסיקאלית שלי (בוודאי שלא). למי שעוקב כאן אחרי הבלוג ומקבל אולי איזה רושם יותר איזוטרי או אקלקטי מאוד בטעם שלי, שלא תמיד יקלע לאניני האוזניים, בפעם הזאת בכלל עשיתי צעד אל עבר מחוזות יותר מוּכָּרים: אני מדבר על הרוק, ובעיקר הרוק הקלאסי שזולג מעבר לשורשים הבלוזיים שלו אל מחוזות ה”ליכלוך” והחיספוס שמתאפיין כל כך בשימוש באפקט האוברדרייב (או דיסטורשן רחמנא ליצלן, כשאני באופן אישי, כמעט תמיד, מעדיף את ה”חמיצות” של אפקט ה-Fuzz על הלכלוך הסטנדרטי של הדיסטורשן הנפוץ – אבל ענייני הסאונד הם לדיון אחר), כמו גם מעבר להרמוניות הסטנדרטיות של הבלוז, עליו כמובן הרוק הראשוני מבוסס. אז כפי שהזכרתי, מוסיקאלית, הלקט שמוגש כאן עכשיו מכיל כמה דוגמאות מפנתאון הרוק הקלאסי (בעיקר מתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת), אבל גם דברים חדשים יותר – כולם צבועים במיטב הלכלוך החמוץ, החם והאנרגטי (מכאן גם מגיע השם של האוסף).

Orange Rock by Amir Khay Nir on Mixcloud

וכמעט שכחתי…. למי שרוצה, יש את הנגיס הזה גם להורדה כתיקיית ZIP שמכילה קבצים נפרדים כאן:

Resuming with energy

Yes yes…. it is almost one year since I wrote here for the last time. I have a critical year, many vicissitudes my destiny held for me, and there are more to come. Through all this time I never stopped pondering about my musical activity as a music curator and editor, one that I find interesting and inspiring. This time I chose to deal with a primary music genre, one that can accidently be considered as marginal to my musical environment (of course it is not). The ones that follow this blog and may get an impression of esoteric or eclectic taste that I possess, a taste that not always please fastidious ears. This time I deal with a much more widespread musical domain: I’m talking about Rock, and especially Classic Rock. It leaks from the roots of the Blues to some more rough zones that are characterized by intensive use of the Overdrive effect (Or Distortion God forbid. Personally I prefer the sourness sound of the Fuzz effect between these options). Hence, this domain goes beyond the standard harmonies and patterns of the Blues, on which the original Rock music is based.
So as I mentioned musically, this mixtape contains some examples from the Classic Rock pantheon (mainly from the early 1970s) but also newer materials, all of them are painted with the sourness, warm and energetic ingredient – and from here comes the name for this nugget:


For my king, etiquette.


This time I’ll focus on an individual musical domain which I love and connected to since ever. I’m talking about this ‘royal’ element that you can’t necessarily relate to a particular musical genre. The most related thing to a musical genre that I can think of was in the late 1960s – Baroque pop, and as you could listen soon this royal element is leaking between many genres outside of pop, and that’s good. I mentioned in some previous post about Modal character which is essential to this musical domain. The composers of the above field embraced some common musical principles from the Baroque era which its roots are mainly from Italy, but also from the British folklore that includes the whole area – Scotland, Wales and Ireland, and even parts of France and other places in western Europe. It is interesting to mention, maybe naturally, the Modal influences and harmonies that are suitable for them, came to other areas through the Christianity and the church, to the eastern Europe and the Balkan folklore music.
The Modal musical materials alone, are familiar with cultures around the globe. But with our ‘royal’ case we can distinguish a typical vocal presentation that includes some particular phrasing or word cutting that became familiar in other countries far from the British Isles. As you can listen in the next nugget, one of the most common instruments is the Harpsichord which I really love. (One of my dreams is to own a harpsichord when I reserve enough room for it… beside some other fantasies…)
The Harpsichord was a predecessor to the piano that we know today. Its way of producing the notes is entirely opposite to the piano. When we hit a key on the piano, we’re triggering an internal hammer to hit the strings. With a Harpsichord, hitting a key causing to pluck a string as you can see in the following video: (I suggest to forward it to the 1:15 min)

I think that the choice of using the Harpsichord helping to emphasize the majesty that characterizes the music and the performance in this domain. More common musical ingredients that we can find here are the massive vocal harmonies, and Counterpoint in particular, and of course the use of acoustic instruments like flutes and plucked instruments. On the first ‘nugget’ that I posted here in this blog, we have some great example for the folkloric use of Modal motives of the young Israeli state. In this nugget, I chose to pick some tracks that contain the ‘royal’ domain but have some additional values that keep them out from the classic folklore music. I think that at least half of the tracks that presented here, come from the Progressive Rock music genre which is one of my musical foundations, and also as an important musical form it will get a tasty nugget series in the future.


גינונים למלכי


הפעם אתמקד במאפיין מוסיקאלי שאני מאוד אוהב ומתחבר אליו מקדמת דנא. אני מדבר על אלמנט “מלכותי” שלאו דווקא ניתן לשייכו לז’אנר מוסיקאלי מסויים. הדבר הכי קרוב שהוגבל בז’אנר בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת נקרא “פופ בארוק” (Baroque pop) וכפי שבקרוב תראו ותקשיבו, האלמנט הזה זולג להרבה כיוונים מעבר לפופ, וטוב שכך. ציינתי בפוסט קודם את העניין המודאלי שהוא מרכיב הכרחי ביצירת המוסיקה הזאת, ולמעשה המלחינים והיוצרים באזור המוסיקאלי הזה, מאמצים עקרונות רווחים שבאים מתקופת הבארוק שמקורותיו באיטליה בעיקר, כמו כן מהפולקלור הבריטי שמאגד בתוכו כמובן את כל האזור הגיאוגראפי, לרבות סקוטלנד, וולש ואירלנד, ואפילו אזורים בצרפת ובעוד מקומות במערב אירופה. מעניין לציין, אולי באופן טבעי – השפעות מודאליות והרמוניות שמתאימות להן הגיעו עם הפצת הנצרות בהחלט גם למוסיקת הפולקלור המזרח אירופאית והבלקן. המרכיבים המודאליים, כשלעצמם מזוהים עם תרבות עממית כלל עולמית. אופן ההגשה וחיתוך השירה שאופייניים לבני האצולה האנגלית, רווחו והתפשטו כמובן הרבה מעבר לאיים הבריטיים, כפי שתוכלו בקרוב להיווכח מהנגיס המדובר. אחד מהכלים הדומיננטיים שתשמעו כאן הוא הצ’מבאלו, (או באנגלית Harpsichord) שאני מאוד מאוד אוהב (אחד החלומות שלי – כשיהיה לי בית גדול מספיק, הוא להחזיק בכלי כזה לצד עוד כמה פנטזיות אחרות…). הצ’מבאלו למעשה קדם לפסנתר האקוסטי שאנחנו מכירים כיום, ואופן הפעולה שלו שונה מהותית מהפסנתר – כשאנו לוחצים על קליד בפסנתר, אנו גורמים בעצם לנקישה פנימית של פטיש על המיתרים שבתוכו, ואילו בצ’מבאלו הלחיצה על קליד גורמת לפריטה על מיתרים כפי שתוכלו לראות כאן בסירטון (ממליץ להריץ אותו לדקה 1:15):

אני חושב שהבחירה בשימוש בצ’מבאלו מדגישה את ההוד וההדר המלכותי המאפיינים גם כך את הלחנים ואת אופן הביצוע בתחום הזה. עוד מרכיבים מוסיקאליים שכיחים שניתן למצוא במוסיקה הזאת הוא כמובן השימוש הרב בהרמוניות קוליות, ובפרט בקונטרא-פונקט, וכמובן בכלים אקוסטיים נוספים כגון מיני חלילים וכלי פריטה. בנגיס הראשון שפרסמתי בבלוג הזה, מופיעות דוגמאות מצויינות לשימוש מוסיקאלי פולקלורי דומה בישראל הצעירה ואילו בנגיס הזה אני מכיל מבחר קטעים שמייצגים היטב את המוטיבים הנ”ל אך מאידך מוסיפים להם ערכים אחרים, שמוציאים אותם מתחום המוסיקה הפולקלורית הקלאסית, למעשה לפחות מחצית מהרצועות שמוגשות כאן מבוצעות ע”י מוסיקאים מתחום הרוק המתקדם שכמובן הוא מבין אבני היסוד המוסיקאליות שלי, וגם הוא כצורת יצירה מוסיקאלית חשובה ביותר, יזכה בהמשך לסידרת נגיסים טעימה.



Royal field by Amir Khay Nir on Mixcloud

למשקיעים – כרגיל לינק להורדת הנגיס ברצועות נפרדות

← Previous Page