מספר שש


מיקסטייפ שישי בסדרת “אמירדיו” – אותו השטיק – מוקסס מתקליטים והוקלט על טייפ סלילים במהירות איטית להרחבת החוויה:


As always, my mixtapes are coming inconsistently – but here’s a new one, full with different sounds, one I collected while traveling to wonderful Colombia a few months ago, another, I’ve been introduced to by a coworker, and so forth – 10 different music pieces from different times and places, all played with vinyl records and recorded on slow-speed reel to reel tape for a perfect LO-FI experience – here we go:



The urge to compile Motown-oriented mixtape was there probably since I started to fill this blog with mixtapes more than 5 years ago. But only recently have I had the time to really explore this concept.

Each time that I visited our south Chicago grocery store, I was so amazed to find that the background music contained mainly classical soul songs from the 1960s and 1970s, and of course a respectable chunk of it performed by the Motown artists of the day. My surprise was the result of what I was accustomed to finding in Israel when it comes to background music in public spaces – mainly digital instrumental versions for cheesy pop music, and never original, classical versions of good music like they play in the U.S. in public spaces.

BUT, unfortunately, I must say that after extensive research and long searching I didn’t find much material that really excited me from the Motown albums and artists I admire so much. One of my goals for this blog and my mixtapes is finding and integrating less common materials, whatever genre or subject I chose to explore. Like so many other people, I really like the classical original hits of Motown from the 1960s and the early 1970s. But after I searched and listened to many complete albums from that era I was sad to discover that they didn’t have much exciting material to offer and, I know I’m generalizing, but such innovative complete Motown albums like Marvin Gaye’s “What’s going on” and The Temptations “Solid Rock” are rare, and for my own taste, while they are excellent albums they don’t represent  that “Motown sound” that I was looking for.  The intensive harmony changes (which I like to call “spicy harmonies”), the sophisticated grooves and production are innovative ideas (for their time, of course), that you could find in the following mixtape. I did chose to add some non-Motown artists that have been directly influenced by the core ideas that I’m trying to elaborate here. I also swung between eras, some completely pre-Motown songs and some newer materials that came long after the golden era of the 1960s and 1970s. I really hope that I could surprise or could bring some new knowledge for you Motown lovers 🙂



After a year of absence, I’m coming back to write: This time with a new look and new format. From now on, this blog can be read in English and Hebrew and invites everyone on the globe to be part of my musical world. Last year I experienced a massive upheaval in my life as I knew until now. After a long and intense process, I moved to live with my love in the United States.
I wasn’t ready for the intense emotional experience involved with such a change. And so each time I encounter a new sight, new behaviors, the different seasons – all these raise associations to my fevered brain, and naturally, there are many appropriate soundtracks for these associations. The next mixtape ‘nugget’ features tracks that accompanied me at different times in my life, some of them at very young age, some later and some from recent weeks. Each one of them sparks something very emotional in me.


אחרי היעדרות של למעלה משנה, אני חוזר; הפעם במראה ובפורמט חדש. מעכשיו הבלוג הזה מוגש בעברית ובאנגלית – מזמין כל אחד על הכדור להיות חלק מהעולם המוסיקאלי שלי. השנה האחרונה היוותה מהפך עצום לחיים כפי שהכרתי עד עכשיו, אחרי תהליך ארוך ואינטנסיבי עברתי לחיות עם אהובי בארה”ב.

באמת שלא הייתי מוכן לחוויה הנפשית האינטנסיבית שכרוכה בשינוי כזה. וככה בכל פעם שאני נתקל במראות חדשים, בדפוסי התנהגות שונים, גוון של מזג אויר אחר – כל אלה מעלים אסוציאציות במוח הקודח שלי, ובטבעיות יש להרבה מהאסוצאציות האלה פס-קול מתאים. במיקסטייפ הבא מככבות רצועות שליוו אותי בזמנים שונים בחיים, חלקן ממש מגיל צעיר, חלקן מאוחר יותר וחלקן ממש מהשבועות האחרונים. כל אחת מהן מציתה משהו מאוד רגשי בתוכי.

מתחדש אנרגטית


כן כן… חלפה לה כמעט שנה מאז טרחתי לחדש כתותיי בבלוג המוסיקאלי שלי. שנה חשובה עוברת עליי, הרבה תהפוכות צפן גורלי, והיד עוד נטויה. כל הזמן הזה מעולם לא הפסקתי להרהר בפעילותי המוסיקאלית גם בתור עורך מוסיקה מוקלטת קיימת, לא מפרי עטי, אלא כזאת שאני מוצא בה עניין והשראה. הפעם בחרתי להתעסק בז’אנר בסיסי, שאולי יכול להסתמן כשולי בסביבה המוסיקאלית שלי (בוודאי שלא). למי שעוקב כאן אחרי הבלוג ומקבל אולי איזה רושם יותר איזוטרי או אקלקטי מאוד בטעם שלי, שלא תמיד יקלע לאניני האוזניים, בפעם הזאת בכלל עשיתי צעד אל עבר מחוזות יותר מוּכָּרים: אני מדבר על הרוק, ובעיקר הרוק הקלאסי שזולג מעבר לשורשים הבלוזיים שלו אל מחוזות ה”ליכלוך” והחיספוס שמתאפיין כל כך בשימוש באפקט האוברדרייב (או דיסטורשן רחמנא ליצלן, כשאני באופן אישי, כמעט תמיד, מעדיף את ה”חמיצות” של אפקט ה-Fuzz על הלכלוך הסטנדרטי של הדיסטורשן הנפוץ – אבל ענייני הסאונד הם לדיון אחר), כמו גם מעבר להרמוניות הסטנדרטיות של הבלוז, עליו כמובן הרוק הראשוני מבוסס. אז כפי שהזכרתי, מוסיקאלית, הלקט שמוגש כאן עכשיו מכיל כמה דוגמאות מפנתאון הרוק הקלאסי (בעיקר מתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת), אבל גם דברים חדשים יותר – כולם צבועים במיטב הלכלוך החמוץ, החם והאנרגטי (מכאן גם מגיע השם של האוסף).

Orange Rock by Amir Khay Nir on Mixcloud

וכמעט שכחתי…. למי שרוצה, יש את הנגיס הזה גם להורדה כתיקיית ZIP שמכילה קבצים נפרדים כאן:

Resuming with energy

Yes yes…. it is almost one year since I wrote here for the last time. I have a critical year, many vicissitudes my destiny held for me, and there are more to come. Through all this time I never stopped pondering about my musical activity as a music curator and editor, one that I find interesting and inspiring. This time I chose to deal with a primary music genre, one that can accidently be considered as marginal to my musical environment (of course it is not). The ones that follow this blog and may get an impression of esoteric or eclectic taste that I possess, a taste that not always please fastidious ears. This time I deal with a much more widespread musical domain: I’m talking about Rock, and especially Classic Rock. It leaks from the roots of the Blues to some more rough zones that are characterized by intensive use of the Overdrive effect (Or Distortion God forbid. Personally I prefer the sourness sound of the Fuzz effect between these options). Hence, this domain goes beyond the standard harmonies and patterns of the Blues, on which the original Rock music is based.
So as I mentioned musically, this mixtape contains some examples from the Classic Rock pantheon (mainly from the early 1970s) but also newer materials, all of them are painted with the sourness, warm and energetic ingredient – and from here comes the name for this nugget:


Childhood pearls


The Jewish holiday of Hanuka is here, and as Israelis, it floods us with associations and memories. Here, as always, I mention these nuggets that waiting for the right time – this is the best time to present a nugget that expected, much longer before I even thought I’ll have such a thing as a blog for sharing my musical schemes. This is a great musical collection of songs that originally created for the Israeli children in the 1970s and 1980s. As a straight sequel to the previous mixtapes ‘Israelick I’ and ‘II,’ this nugget features some of the Israeli music giants. I remember one interview of one of these musicians, Yoni Rechter, about his amazing masterpiece for children “The 16th lamb”, and from his own point of view, he came to compose this project like every other musical job he did for adults before, with the same eye level. This was in 1978, and as the years go by this immortal piece is crossing through generations and different backgrounds in the Israeli society.
This time, because I found so many decent songs (for my opinion of course), not that I only exceeded the usual length of a radio hour per mixtape, I created a double release for the first time, and here you have an extended double nugget.
Most of the songs were digitized from vinyl records. Unfortunately, this time I really understood what my soundman colleagues and teachers spoke about old Israeli recordings – for the first time as an adult listener with experienced ear, I discovered that the sound job that was done on many of these recordings was amateur in our current notions. Lot of the songs have pretty bad audio mix work, and about Mastering I can’t talk at all. I also tried here to bring the best I could from the original records, and I think that I got a pretty satisfying result. If we pass over the names of the writers and the composers and the arrangers of these songs we’ll discover the names of the giants from the Israeli creators. Starting with Moshe Vilensky through Matty Caspi, Shem Tov Levi, Roman Kuntzman, Shlomo Gronich, Yair Rosenblum, Kobi Oshrat and of course the best leader Israeli well-known performers like Chava Alberstein, Arik Einstein, Yehoram Gaon, Nurit Galron, Netanela, Ariel Zilber, David Broza, Sasi Keshet and more. I want to make a spot for paramount two musicians. The first is Rafi Kadishson that unfortunately doesn’t get enough credit that he deserved for his making which is very extensive. Here in this nugget, I picked some amazing tracks that he composed and arranged for the Israeli version of Sesame Street TV show. (pay attention to the songs that performed by Mazzy Cohen מזי כהן, it is pure crafted Progressive Rock!). The second musician that I want to mention is Ilan Wirtzberg – I think that at least one-quarter of the songs that presented here been done with his wand if we are talking about compositions or ‘only’ arrangements that are amazing by themselves, even innovative for the time they been made. I want to dedicate this nugget for some beautiful friends of mine that are going to be new parents in these days and in general for those who have already children. May it be so the door will open for new, innovative, sophisticated, valuable music creation for children, like the former great musicians that treated this job not less, maybe more seriously than they do when they create for adults.

פניני ילדות

הנה חנוכה כאן, וכרגיל בהגיעו הוא מציף אותנו בשלל זכרונות ואסוציאציות, והנה, כמו תמיד כשאני מזכיר את הנגיסים שמחכים להם בקנה לזמן הנכון – גם הפעם אין זמן טוב יותר מלשחרר נגיס שהמתין שנים רבות, עוד בטרם נרקם כאסופה שכזאת – אני מדבר כאן על אסופת מוסיקה נהדרת שנוצרה במקור כבידור לילדים אי שם בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת. כקו ישיר למיקסטייפים הקודמים,  Israelick I ו- Israelick II, גם בנגיס זה מככבים מיטב נפילי המוסיקה הישראלית שיצרו ממיטב מרצם גם את השירים האלה, שיועדו במקור לילדים. אני זוכר איזה ראיון שיוני רכטר העניק לפני כמה שנים בנוגע ליצירת המופת לילדים “הכבש הששה עשר”, מבחינתו כשהוא בא לחבר את המוסיקה לפרויקט הוא לא התייחס ליצירה הזאת כאל יצירה לילדים, אלא הוא כתב אותה לחלוטין בגובה העיניים, כמו שהוא מלחין כל שיר חדש שהוא ניגש אליו – וכך השנים עוברות עם יצירה אל-מותית חוצת גילאים ורקעים בחברה הישראלית. הפעם, מכיוון שמצאתי כל כך הרבה שירים ראויים (לטעמי כמובן), לא רק שחרגתי מטווח 55 הדקות שאני מקציב לנגיס (כאורך תוכנית רדיו ממוצעת), אלא לראשונה גם הכפלתי  את ההוצאה, וכעת מוגש לכם נגיס כפול ומורחב. את מרבית השירים כאן המרתי מתקליטים, ולדאבוני, הפעם באמת הבנתי על מה תמיד עמיתי ומלמדי מדברים כשהם מזכירים הקלטות ישראליות וותיקות – לראשונה בתור מאזין בוגר ובעל אוזן מנוסה, נוכחתי להבחין עד כמה עבודת הסאונד שנעשתה בהקלטות האלה היא פשוט חובבנית במושגים של ימינו, בהרבה מהשירים המיקסים ממש גרועים ועל מאסטרינג אני בכלל לא מדבר. השתדלתי גם כאן, להוציא את המרב שיכולתי מהתקליטים המקוריים ובסה”כ אני חושב שהצלחתי להגיע לתוצאה משביעת רצון. אם נבדוק לעומק את שמות כל כותבי, מלחיני ומעבדי אותם שירים נגלה שמות נפילים במוסיקה הישראלית החל ממשה וילנסקי, דרך מתי כספי, שם טוב לוי, רומן קונצמן, שלמה גרוניך, יאיר רוזנבלום, קובי אשרת, וכמובן מיטב המבצעים המובילים במוסיקה הישראלית באותם שנים – חוה אלברשטיין, אריק איינשטיין, יהורם גאון, נורית גלרון, נתנאלה, אריאל זילבר, דיוויד ברוזה, ששי קשת ועוד, כשאני רוצה להתעכב לרגע בשני מוסיקאים חשובים מאוד, הראשון הוא רפי קדישזון, שלצערי לא זוכה למספיק איזכורים לעשייתו למרות שהיא ענפה מאוד – בנגיס הזה הכנסתי מספר קטעים מדהימים שכתב לפס-קול הסידרה המיתולוגית “רחוב סומסום” (שימו לב לשירים בביצוע מזי כהן, זה רוק פרוגרסיבי לחלוטין), והמוסיקאי השני הוא אילן וירצברג – אני חושב שלפחות רבע מהשירים שמוגשים כאן עברו תחת ידו, אם אנו מדברים על לחנים או “רק” עיבודים שהם מדהימים לכשעצמם, אפילו חדשניים לתקופתם. את הנגיס הזה אני מקדיש למספר חברים לא מבוטל, שהולכים בימים אלה להיות הורים טריים, ובכלל, גם לאלה שכבר מגדלים את הילדים הקיימים 😉 – מי יתן ותיפתח הדלת בעתיד ליצירה חדשה, משמעותית ובעלת עומק כמו שאז ידעו לעשות,  גם לדורות הצעירים שלנו. חג אורים שמח!

לינקים להורדת הנגיס בתיקיות ZIP (שני חלקים):
חלק 1
חלק 2

For my king, etiquette.


This time I’ll focus on an individual musical domain which I love and connected to since ever. I’m talking about this ‘royal’ element that you can’t necessarily relate to a particular musical genre. The most related thing to a musical genre that I can think of was in the late 1960s – Baroque pop, and as you could listen soon this royal element is leaking between many genres outside of pop, and that’s good. I mentioned in some previous post about Modal character which is essential to this musical domain. The composers of the above field embraced some common musical principles from the Baroque era which its roots are mainly from Italy, but also from the British folklore that includes the whole area – Scotland, Wales and Ireland, and even parts of France and other places in western Europe. It is interesting to mention, maybe naturally, the Modal influences and harmonies that are suitable for them, came to other areas through the Christianity and the church, to the eastern Europe and the Balkan folklore music.
The Modal musical materials alone, are familiar with cultures around the globe. But with our ‘royal’ case we can distinguish a typical vocal presentation that includes some particular phrasing or word cutting that became familiar in other countries far from the British Isles. As you can listen in the next nugget, one of the most common instruments is the Harpsichord which I really love. (One of my dreams is to own a harpsichord when I reserve enough room for it… beside some other fantasies…)
The Harpsichord was a predecessor to the piano that we know today. Its way of producing the notes is entirely opposite to the piano. When we hit a key on the piano, we’re triggering an internal hammer to hit the strings. With a Harpsichord, hitting a key causing to pluck a string as you can see in the following video: (I suggest to forward it to the 1:15 min)

I think that the choice of using the Harpsichord helping to emphasize the majesty that characterizes the music and the performance in this domain. More common musical ingredients that we can find here are the massive vocal harmonies, and Counterpoint in particular, and of course the use of acoustic instruments like flutes and plucked instruments. On the first ‘nugget’ that I posted here in this blog, we have some great example for the folkloric use of Modal motives of the young Israeli state. In this nugget, I chose to pick some tracks that contain the ‘royal’ domain but have some additional values that keep them out from the classic folklore music. I think that at least half of the tracks that presented here, come from the Progressive Rock music genre which is one of my musical foundations, and also as an important musical form it will get a tasty nugget series in the future.


גינונים למלכי


הפעם אתמקד במאפיין מוסיקאלי שאני מאוד אוהב ומתחבר אליו מקדמת דנא. אני מדבר על אלמנט “מלכותי” שלאו דווקא ניתן לשייכו לז’אנר מוסיקאלי מסויים. הדבר הכי קרוב שהוגבל בז’אנר בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת נקרא “פופ בארוק” (Baroque pop) וכפי שבקרוב תראו ותקשיבו, האלמנט הזה זולג להרבה כיוונים מעבר לפופ, וטוב שכך. ציינתי בפוסט קודם את העניין המודאלי שהוא מרכיב הכרחי ביצירת המוסיקה הזאת, ולמעשה המלחינים והיוצרים באזור המוסיקאלי הזה, מאמצים עקרונות רווחים שבאים מתקופת הבארוק שמקורותיו באיטליה בעיקר, כמו כן מהפולקלור הבריטי שמאגד בתוכו כמובן את כל האזור הגיאוגראפי, לרבות סקוטלנד, וולש ואירלנד, ואפילו אזורים בצרפת ובעוד מקומות במערב אירופה. מעניין לציין, אולי באופן טבעי – השפעות מודאליות והרמוניות שמתאימות להן הגיעו עם הפצת הנצרות בהחלט גם למוסיקת הפולקלור המזרח אירופאית והבלקן. המרכיבים המודאליים, כשלעצמם מזוהים עם תרבות עממית כלל עולמית. אופן ההגשה וחיתוך השירה שאופייניים לבני האצולה האנגלית, רווחו והתפשטו כמובן הרבה מעבר לאיים הבריטיים, כפי שתוכלו בקרוב להיווכח מהנגיס המדובר. אחד מהכלים הדומיננטיים שתשמעו כאן הוא הצ’מבאלו, (או באנגלית Harpsichord) שאני מאוד מאוד אוהב (אחד החלומות שלי – כשיהיה לי בית גדול מספיק, הוא להחזיק בכלי כזה לצד עוד כמה פנטזיות אחרות…). הצ’מבאלו למעשה קדם לפסנתר האקוסטי שאנחנו מכירים כיום, ואופן הפעולה שלו שונה מהותית מהפסנתר – כשאנו לוחצים על קליד בפסנתר, אנו גורמים בעצם לנקישה פנימית של פטיש על המיתרים שבתוכו, ואילו בצ’מבאלו הלחיצה על קליד גורמת לפריטה על מיתרים כפי שתוכלו לראות כאן בסירטון (ממליץ להריץ אותו לדקה 1:15):

אני חושב שהבחירה בשימוש בצ’מבאלו מדגישה את ההוד וההדר המלכותי המאפיינים גם כך את הלחנים ואת אופן הביצוע בתחום הזה. עוד מרכיבים מוסיקאליים שכיחים שניתן למצוא במוסיקה הזאת הוא כמובן השימוש הרב בהרמוניות קוליות, ובפרט בקונטרא-פונקט, וכמובן בכלים אקוסטיים נוספים כגון מיני חלילים וכלי פריטה. בנגיס הראשון שפרסמתי בבלוג הזה, מופיעות דוגמאות מצויינות לשימוש מוסיקאלי פולקלורי דומה בישראל הצעירה ואילו בנגיס הזה אני מכיל מבחר קטעים שמייצגים היטב את המוטיבים הנ”ל אך מאידך מוסיפים להם ערכים אחרים, שמוציאים אותם מתחום המוסיקה הפולקלורית הקלאסית, למעשה לפחות מחצית מהרצועות שמוגשות כאן מבוצעות ע”י מוסיקאים מתחום הרוק המתקדם שכמובן הוא מבין אבני היסוד המוסיקאליות שלי, וגם הוא כצורת יצירה מוסיקאלית חשובה ביותר, יזכה בהמשך לסידרת נגיסים טעימה.



Royal field by Amir Khay Nir on Mixcloud

למשקיעים – כרגיל לינק להורדת הנגיס ברצועות נפרדות

מזוודת הפלאות


כפי שציינתי כבר בפוסט קודם הפעם אני ארחיב על כור מחצבתי – הפטפון הראשון שלי. הוא ליווה אותי, מוצב לו בפינת החדר על איזשהיא שידה כשהוא מנגן ומנגן… למעשה לימדו אותי להפעיל אותו מאז שאני זוכר את עצמי. הדבר המדהים בדיעבד, לא היה לי מושג שמדובר בפטפון מסוג “צ’יינג’ר” – כזה שמאפשר לנגן בו 6 תקליטים ברצף, 6 צדדים למעשה. יש כאן סירטון שמראה את הפטפון הזה בפעולה:




גיליתי את הפטנט רק בגיל מאוחר, ככה שהקשבתי לתקליטים בצורה הרגילה – אחד אחד. תמונה אופיינית שהייתה מסתמנת למי שהיה נכנס לחדרי בבית הוריי, הייתה ילד קטן יושב על השטיח ומשחק שעות בלגו, כשברקע מתנגנים להם תקליטים משנות ה-60. לעיתים רחוקות הייתי מקשיב גם לתקליטי ילדים, בעיקר הפסטיגלים שיצאו בתקופה שגדלתי בה – אלו היו התקליטים היחידים שניקנו בשנות ה-70 וה-80 כשאני ואחיותיי גדלנו. אחד מהזכרונות הראשונים שלי הוא הרצון העז למערכת סטריאו טובה (כמה ילדים בני שנתיים-שלוש אתם מכירים שחושקים במערכת סטריאו???) מסתבר שכבר אז זיהיתי מהם תדרים נמוכים (בסים) וגבוהים יותר שהפטפון האמור לא יכל להפיק. מדובר במכשיר שמנגן דרך רמקול אחד (מונו) מובנה בתוך המזוודה. איכות הצליל הכללית היא בינונית מינוס, בעיקר בגלל השימוש בראש קרמי (יש כאן דיון על זה) ובכלל המגבר המצוי בתוך המזוודה, שאמנם מכיל שפופרות, אך תוכנן באופן מאוד עממי, וכך גם הרמקול – קטן קוטר, לא סיפקו איכות צליל מרגשת. אציין שמזוודת הפטפון והמגבר שבתוכה יוצרו בישראל (כפי שניתן לראות את הלייבל שצילמתי שמוטמע בחלקה הפנימי של המזוודה)

ואילו הפטפון עצמו מתוצרת Garrard הבריטית הידועה מדגם “Autoslim” – יש חיישן מכאני שיודע לזהות אוטומטית את קוטר התקליט כשהוא נופל לצלחת המסתובבת וכך הזרוע עליה מורכבת המחט מגיעה ישר לתחילת התקליט גם אם הוא קטן, בינוני או בגודל הרגיל – 12 אינץ’.
המשאלה למערכת סטריאו נורמלית הוגשמה  רק בגיל הרבה יותר מאוחר, ואולי בגלל החסך הקדום אספתי (תיקנתי בעצמי וגם חילקתי לאחרים) הרבה מאוד פטפונים מסוגים שונים במשך השנים. ועכשיו למוסיקה עצמה – אוסף התקליטים שהיה ברשותי (וכמובן קיים בתוך התקליטיה הנוכחית שלי), עד שהתחלתי לקנות בעצמי תקליטים (בגיל 10 בערך),  כלל בעיקר תקליטי רוק’נ’רול, טוויסט, סול וקצת עבריים שאבי רכש בתור נער מתחילת שנות ה-60 ועד לשלב גיוסו לצה”ל ב-1966 (לא היו תקליטים חדשים שרכש אחרי) הנה כמה דברים שהוא מספר בתגובה לשאלותיי:
“התקליט הראשון שזכור לי היה של צ’אבי צ’קר (הזמר ששר את Let’s Twist Again). החשיפה שלי למוסיקה חדשה, ובפרט מחו”ל הייתה מאוד מצומצמת, בארץ היו אולי 3 תחנות רדיו וגם בהן היו משמיעים מוסיקה לועזית, ובפרט פופ ורוק באופן לא עקבי – לא הייתה איזה תוכנית קבועה, או שדר מסויים שהתמחה בזה, לעיתים רחוקות היינו מקשיבים לתחנות מחו”ל כמו ה-BBC דרך “גלים קצרים” וגם משם הגיעה חשיפה. אני לא זוכר ממש חוויה של קניית תקליטים. בקריות לא היו בכלל חנויות תקליטים, ובחיפה הייתה חנות “התקליט” ברח’ הרצל שגם היא הייתה די צנועה. אני זוכר שהיו חנויות לא מיועדות, למשל חנויות כלי כתיבה או צעצועים ששם היו לפעמים מלאים קטנים של תקליטים, אני זוכר שיצא לי גם לי להיות באיזה חנות תקליטים ברח’ בן יהודה בתל אביב, אבל זהו. חשוב לי לציין שלהבדיל ממה שהיום מדברים לפעמים בתקשורת, על סוג של איסור, או דחייה מופגנת שהייתה מטעם הממסד כלפי תרבות ה”פופ” – אני לא הרגשתי או חוויתי את זה.  אני הייתי חניך ואח”כ מדריך בתנועת הנוער העובד, ובקרית חיים מערבית באותה תקופה, היה מועדון שנקרא “להגשמה” [אני מוסיף כאן – כמה אירוני…]  ששם היו מנגנים מוסיקה לריקודים והיינו יוצאים לשם מיד אחרי הפעולות בקן של תנועת הנוער, ככה שלא הייתה שום תחושה של מחתרתיות. מצד שני גם לא הייתה ממש נהירה או איזשהו עיסוק מיוחד בתרבות או באופנה מחו”ל, וספציפית לא ברוק – אני לא זוכר שהיו הופעות חיות באזור חיפה, ובכלל לא זכור לי שמישהו החזיק בבית גיטרה חשמלית או שהיה איזשהו הרכב שניגן בסביבתי. לגבי הפטפון – הוא הוצב בחדר שלי, ההורים שלי לא ממש התעניינו במוסיקה. ידעתי על הפונקציה הזאת של החלפת התקליטים האוטומטית, אבל לא אהבתי את הרעיון הזה, חשבתי שזה יכול להזיק לתקליטים ולא השתמשתי בתכונה הזאת. מאוחר יותר היה לי טייפ סלילים והרבה יותר אהבתי את הרעיון שאני יכול לבחור את המוסיקה בעצמי [אבא שלי הכין מיקסטייפים 😉 ] ולא צריך להיות תלוי בסדר השירים שיש בתקליט מוכן, שלעתים לא אהבתי את כל השירים בו. ככה הייתי מקליט מוסיקה מהרדיו או מתקליטים שהשאלתי מחברים, והסתפקתי בזה – השירים עניינו אותי ולא איכות השמע, בגלל זה לא רכשתי אף פעם מערכת סטריאו. למרות שנהניתי תמיד ממוסיקה, היא אף פעם לא הייתה אצלי בסדר עדיפות גבוה. באמת כשהתגייסתי הייתי מגיע פעם בחודש לסופ”ש בבית, ומעבר למנוחה, היו לי דברים אחרים שהעסיקו אותי והיו חשובים יותר מהקשבה למוסיקה”.
חלק ניכר מהתקליטים הללו היו אוספים, שלמעשה נערכו בישראל והופצו ע”י חברת “התקליט” חיפה. יש כאן ראיון מעניין עם דב זעירא, מייסד החברה ובעליה עד היום, שמספר שם בריפרוף על החלוציות שלו בתחום בארץ, בקיצור הדברים שרלוואנטיים לפוסט הזה, הוא עונה לשאלה של המראיין לגבי העבר – “היה לי חוש לדעת מה הולך ומה לא, זה הכל” גם כאן בדבריו כמו אצל אבי, ניתן לשמוע סוג של חוסר עניין מיוחד שהיה באותה תקופה, כנראה שקיבלו את הדברים כמו שהם ולא הרגישו שקורה כאן משהו חדש.


 והפלא ופלא, אני באופן אישי לא יודע אם זה מזל או לא – אותם אוספים עיצבו אצלי באופן מאוד מהותי את הטעם המוסיקאלי ואת ההבנה המעמיקה בהתפתחות המוסיקה הפופולארית בימינו. אז כן, עכשיו אחרי שאני שומע את הדברים ממקור אמיתי שנכח בזמן אמת לצד התפתחות המוסיקה והאופנה הפופלארית בעולם ואיך שהיא ניקלטה בארץ, אני מקבל פרספקטיבה קצת יותר אמינה ממה שנהוג בד”כ לספר בנוסטלגיה  בתקשורת – לא הייתה כזאת התנגדות כלפי דברים שבאו מחו”ל, ומצד שני גם לא הייתה נהירה מאסיבית אחרי הדברים האלה, אנשים היו עסוקים בדברים אחרים, ואילו אני, אומר היום המון תודה על זה שזכיתי, כנראה די במיקרה להיחשף למוסיקה הזאת, בצורה הזאת. אז הנה לכם הנגיס שמכיל חלק ניכר מפס-קול הילדות שלי, ואני חושב שיש בו ערך רב, מרבית השירים כאן לא באמת הפכו להיות שירים מוּכָּרים במיוחד, אבל אני מוצא בהם ערך מוסיקאלי מעניין הרבה מעבר לסתם נוסטלגיה אישית. את הנגיס הזה יצרתי ממש מהתקליטים עצמם, שלמרבה שימחתי שרדו את השנים אצלי, במיוחד בתור ילד קטן שדי התעלל בהם. אפילו טרחתי לחבר את הפטפון המדובר למחשב כדי להעביר את החוויה האותנטית עם הצליל המונופוני המוגבל. שימו לב – חדי השמיעה יבחינו שמהירות הנגינה טיפה מהירה יותר מהרגיל – ככה הפטפון הזה מנגן (אין בו כיוונון Pitch כמו במכשירים מתקדמים יותר) – יאללה, ללחוץ על פליי:

Suitcase by Amir Khay Nir on Mixcloud

לינק להורדת הנגיס ברצועות נפרדות


← Previous Page