אני מתרגש להציג את התוספת החדשה שלי לסדרת אמירדיו. מי שעוקב אחרי יודע/ת כמה אני נהנה ליצור את המיקסטייפים האלה. כל אחד מהם הוא מסע משל עצמו דרך מקומות שונים מהתקליטייה שלי, מנוגנים וממוקססים לייב מהפטפונים לטייפ סלילים במהירות נמוכה.
המיקסטייפ החדש הזה ממשיך את המסורת של בחירת רצועות אקלקטית. ארגתי יחד ג’אז, אינדי רוק של סוף שנות התשעים, פופ אלקטרוני מוקדם, פולק ארגנטינאי, פרוגרסיב, זמרים-יוצרים ועוד. ההתרגשות והקסם שלי ממוזיקה מוחשית לא יכולים להפסיק. אין כמו החווייה הפיזית של עבודה עם ויניל – הפגמים העדינים האקראיים כמו תנודות מהירות נגינה, פצפוצים או חריקות נדירות, הריגוש של מיקס חי. זה תהליך ששומר אותי מחובר עמוק למוזיקה, ואני מקווה שזה יגיע בשלב הסופי – חווית ההאזנה שלכם.
אני ממש גאה בחלק האחרון הזה מסדרת אמירדיו. אז, קחו את האוזניות, או תכוונו את הרמקולים ותנו לעצמכם להיסחף עם הצלילים:
זה כאן – הפרק החמישי של “אמירדיו” באויר. הוא יצא ארוך יותר מהרגיל, עובר את שעת הרדיו הסטנדרטית שאני משתף כאן. כמו שאנחנו אומרים, הייתי בשוונג ונתתי לרוח שלי לזוז עם התקליטים. המיקסטייפ הזה יצא שליו, מהורהר בוואייב שלו:
בשנים הראשונות שלי כחפרן מוסיקאלי, נתקלתי במושג הזה שנקרא רוק מתקדם. לא הבנתי בכלל מה עומד מאחורי צמד המילים הזה. כילד תמיד נהניתי לשמוע את Moonlight shadow מתנגן ברדיו וברור שלא ידעתי מי מבצע את השיר, אני מאמין שבאיזשהו שלב נתקלתי באוסף של להיטים משנות ה-80 ושם צץ לו השיר וככה הלכתי לחפש עוד חומרים של מייק אולדפילד שסווג תחת “רוק מתקדם” בחנות האוזן השלישית המיתולוגית ששכנה אז במדרחוב נורדאו בשכונת הדר של חיפה. מצאתי שפינק פלויד היו שכנים באותה ערוגה וגם ג’נסיס, שעד אז הכרתי אותם רק בתור להקת פופ משנות ה-80 ולא היה לי מושג על הפעילות שלהם בשנות ה-70.
ככה גיליתי עוד ועוד אמנים ונשביתי לגמרי בקסמי הז’אנר, כמה שנים אחרי היה לי כבר הרכב פרוגרסיבי משלי.
מה שמשך אותי, בהתחלה בלי ידע תיאורטי בכלל, זו החופשיות היחסית במוסיקה של אותם אמנים. אני לא יודע אם ההנחה שלי נכונה, אבל הסיבה שהז’אנר המוסיקאלי הזה תויג כ”רוק מתקדם” נבעה בסה”כ מטעמים טכניים – ההרכבים האלה הכילו את הליבה הרגילה של הרכבי רוק – בס/ גיטרות/ תופים – אליהם הוספו שכבות גדושות של כלים מוסיקאליים שונים ואפקטים אחרים שהיו באמת הרבה יותר מורכבים ולפעמים נועזים ממה שניתן היה למצוא בהרכבי רוק קלאסיים. כמובן שגם המוסיקה עצמה מורכבת וגם השירים או היצירות ארוכות בהרבה משיר רוק רגיל.
גם תחת המטריה הזאת היו תת-ז’אנרים ותופעות, ומה שמעניין אותי להזכיר בהקשר הזה – הרוק המתקדם, בעיקר בחוגי מוסיקאים וחובבי מוסיקה בכלל, זוכה להרבה מאוד חבטות ונתפס לפעמים כיומרני או ראוותני – לפעמים בצדק – חלק מהאמנים המשתייכים לז’אנר הזה נטו להשוויץ ביכולות הטכניות שלהם על כלי הנגינה וככה לפעמים אפשר למצוא אלבומים שלמים מלאים בפירוטכניקה כלית ומעט מאוד תוכן מוסיקאלי עם אמירה. אני מעולם לא נשביתי בתכנים ה”טכנוקראטים” ותמיד התחברתי ליצירות ושירים עם תוכן יציב וברור – כזה שאפשר לשיר או לנגן אותו בראש.
המיקסטייפ הבא מכיל קטעים שאת חלקם אף אחד לא היה מתייג כמתקדמים בכלל, אני מוצא בהם קשר ישיר מאוד, לפחות ברמת הרוח 😉
The Jewish holiday of Hanuka is here, and as Israelis, it floods us with associations and memories. Here, as always, I mention these nuggets that waiting for the right time – this is the best time to present a nugget that expected, much longer before I even thought I’ll have such a thing as a blog for sharing my musical schemes. This is a great musical collection of songs that originally created for the Israeli children in the 1970s and 1980s. As a straight sequel to the previous mixtapes ‘Israelick I’ and ‘II,’ this nugget features some of the Israeli music giants. I remember one interview of one of these musicians, Yoni Rechter, about his amazing masterpiece for children “The 16th lamb”, and from his own point of view, he came to compose this project like every other musical job he did for adults before, with the same eye level. This was in 1978, and as the years go by this immortal piece is crossing through generations and different backgrounds in the Israeli society.
This time, because I found so many decent songs (for my opinion of course), not that I only exceeded the usual length of a radio hour per mixtape, I created a double release for the first time, and here you have an extended double nugget.
Most of the songs were digitized from vinyl records. Unfortunately, this time I really understood what my soundman colleagues and teachers spoke about old Israeli recordings – for the first time as an adult listener with experienced ear, I discovered that the sound job that was done on many of these recordings was amateur in our current notions. Lot of the songs have pretty bad audio mix work, and about Mastering I can’t talk at all. I also tried here to bring the best I could from the original records, and I think that I got a pretty satisfying result. If we pass over the names of the writers and the composers and the arrangers of these songs we’ll discover the names of the giants from the Israeli creators. Starting with Moshe Vilensky through Matty Caspi, Shem Tov Levi, Roman Kuntzman, Shlomo Gronich, Yair Rosenblum, Kobi Oshrat and of course the best leader Israeli well-known performers like Chava Alberstein, Arik Einstein, Yehoram Gaon, Nurit Galron, Netanela, Ariel Zilber, David Broza, Sasi Keshet and more. I want to make a spot for paramount two musicians. The first is Rafi Kadishson that unfortunately doesn’t get enough credit that he deserved for his making which is very extensive. Here in this nugget, I picked some amazing tracks that he composed and arranged for the Israeli version of Sesame Street TV show. (pay attention to the songs that performed by Mazzy Cohen מזי כהן, it is pure crafted Progressive Rock!). The second musician that I want to mention is Ilan Wirtzberg – I think that at least one-quarter of the songs that presented here been done with his wand if we are talking about compositions or ‘only’ arrangements that are amazing by themselves, even innovative for the time they been made. I want to dedicate this nugget for some beautiful friends of mine that are going to be new parents in these days and in general for those who have already children. May it be so the door will open for new, innovative, sophisticated, valuable music creation for children, like the former great musicians that treated this job not less, maybe more seriously than they do when they create for adults.
Happy HANUKAH!
הנה חנוכה כאן, וכרגיל בהגיעו הוא מציף אותנו בשלל זכרונות ואסוציאציות, והנה, כמו תמיד כשאני מזכיר את הנגיסים שמחכים להם בקנה לזמן הנכון – גם הפעם אין זמן טוב יותר מלשחרר נגיס שהמתין שנים רבות, עוד בטרם נרקם כאסופה שכזאת – אני מדבר כאן על אסופת מוסיקה נהדרת שנוצרה במקור כבידור לילדים אי שם בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת. כקו ישיר למיקסטייפים הקודמים, Israelick I ו- Israelick II, גם בנגיס זה מככבים מיטב נפילי המוסיקה הישראלית שיצרו ממיטב מרצם גם את השירים האלה, שיועדו במקור לילדים. אני זוכר איזה ראיון שיוני רכטר העניק לפני כמה שנים בנוגע ליצירת המופת לילדים “הכבש הששה עשר”, מבחינתו כשהוא בא לחבר את המוסיקה לפרויקט הוא לא התייחס ליצירה הזאת כאל יצירה לילדים, אלא הוא כתב אותה לחלוטין בגובה העיניים, כמו שהוא מלחין כל שיר חדש שהוא ניגש אליו – וכך השנים עוברות עם יצירה אל-מותית חוצת גילאים ורקעים בחברה הישראלית. הפעם, מכיוון שמצאתי כל כך הרבה שירים ראויים (לטעמי כמובן), לא רק שחרגתי מטווח 55 הדקות שאני מקציב לנגיס (כאורך תוכנית רדיו ממוצעת), אלא לראשונה גם הכפלתי את ההוצאה, וכעת מוגש לכם נגיס כפול ומורחב. את מרבית השירים כאן המרתי מתקליטים, ולדאבוני, הפעם באמת הבנתי על מה תמיד עמיתי ומלמדי מדברים כשהם מזכירים הקלטות ישראליות וותיקות – לראשונה בתור מאזין בוגר ובעל אוזן מנוסה, נוכחתי להבחין עד כמה עבודת הסאונד שנעשתה בהקלטות האלה היא פשוט חובבנית במושגים של ימינו, בהרבה מהשירים המיקסים ממש גרועים ועל מאסטרינג אני בכלל לא מדבר. השתדלתי גם כאן, להוציא את המרב שיכולתי מהתקליטים המקוריים ובסה”כ אני חושב שהצלחתי להגיע לתוצאה משביעת רצון. אם נבדוק לעומק את שמות כל כותבי, מלחיני ומעבדי אותם שירים נגלה שמות נפילים במוסיקה הישראלית החל ממשה וילנסקי, דרך מתי כספי, שם טוב לוי, רומן קונצמן, שלמה גרוניך, יאיר רוזנבלום, קובי אשרת, וכמובן מיטב המבצעים המובילים במוסיקה הישראלית באותם שנים – חוה אלברשטיין, אריק איינשטיין, יהורם גאון, נורית גלרון, נתנאלה, אריאל זילבר, דיוויד ברוזה, ששי קשת ועוד, כשאני רוצה להתעכב לרגע בשני מוסיקאים חשובים מאוד, הראשון הוא רפי קדישזון, שלצערי לא זוכה למספיק איזכורים לעשייתו למרות שהיא ענפה מאוד – בנגיס הזה הכנסתי מספר קטעים מדהימים שכתב לפס-קול הסידרה המיתולוגית “רחוב סומסום” (שימו לב לשירים בביצוע מזי כהן, זה רוק פרוגרסיבי לחלוטין), והמוסיקאי השני הוא אילן וירצברג – אני חושב שלפחות רבע מהשירים שמוגשים כאן עברו תחת ידו, אם אנו מדברים על לחנים או “רק” עיבודים שהם מדהימים לכשעצמם, אפילו חדשניים לתקופתם. את הנגיס הזה אני מקדיש למספר חברים לא מבוטל, שהולכים בימים אלה להיות הורים טריים, ובכלל, גם לאלה שכבר מגדלים את הילדים הקיימים 😉 – מי יתן ותיפתח הדלת בעתיד ליצירה חדשה, משמעותית ובעלת עומק כמו שאז ידעו לעשות, גם לדורות הצעירים שלנו. חג אורים שמח!
לינקים להורדת הנגיס בתיקיות ZIP (שני חלקים): חלק 1 חלק 2
בלי יותר מדיי הסברים, עכשיו הזמן להפיץ את אחד מהאוספים המעניינים שתמיד רציתי לחלוק. מסתבר שבישראל של סוף שנות ה-60 המוסיקאים הפעילים היו מחוברים מאוד לנעשה בחו”ל, כמובן במיוחד באנגליה ובארה”ב, כשאנחנו מדברים על פופ. הפעם אני מתרכז בסגנון מוסיקאלי מסויים, שאין מלחין/ מעבד מוסיקאלי באותה תקופה שיכל להתעלם מהתהוותו המתפשטת ה-Fאנק.
מדהים לחשוב איך לפני למעלה מ-40 שנה, בתקופה שלא הייתה בארץ טלויזיה, שלא נדבר על אינטרנט, אפילו טלפון לא היה לכל אחד, ולפי הבנתי היו אולי 2-3 תחנות רדיו, כשנתח ההשמעות למוסיקה לועזית ובפרט פופ, היה משהו כמו 10% אולי במקרה הטוב מכלל זמן השידור, עדיין המוסיקאים הרעבים השיגו תקליטים עדכניים, ובעקבותיהם כלי נגינה ואפקטים (שימו לב למשל בקטעים של “הברנשים של פיאמנטה” לגיטרה החשמלית – אני לא אתפלא אם הנגן היה מעדיף שיהיה לו אפקט דיסטורשן/ פאז/ אוברדרייב, כנראה שלא הספיק עדיין להצטייד באחד לפני ההקלטה הזאת….). שימו לב לנגינה המצויינת, לעיבודים ולתיזמורים, גם אם לפעמים סגנון השירה הארכאי יכול להעיק או במקרה הטוב להצחיק… כמובן שלא מדובר ב-Fאנק אותנטי של ג’יימס בראון וחבריו, אך הגרוב קיים, המוסיקה עצמה עושה את שלה! תוכלו למצוא כמה פנינים, מסתבר שחלקן דיי נדירות, ועל כן יש לסלוח לפעמים על איכות ההקלטה – בערך מחצית השירים הומרו מתקליטים וסלילים ישנים שיש לי, לצערי חלקם לא שרדו את השנים באופן אופטימלי, שניים הוקלטו כנראה מהרדיו ששידר אז רק ב-AM, בכל אופן עשיתי את מיטב המאמצים לנקות את מה שצריך כדי שהכל ישתלב יפה ב”נגיס” אחד. אז קדימה, הרחובות מחכים – צאו במחולות מחניים סוערים!
With little preamble, now is the opportune moment to unveil one of the most captivating mixtapes I’ve longed to share. It’s evident that the working musicians of late 1960s Israel were remarkably attuned to sounds from overseas, particularly music from England and the USA. This time, my focus is on a specific music genre: Funk. It’s remarkable to consider that over 40 years ago, in an era devoid of televisions (which weren’t prevalent in Israel until 1968), let alone the internet or even telephones. As far as I’m aware, there were only 2 or 3 Israeli radio stations where non-Israeli Pop music occupied roughly 10% of broadcast time. Yet, despite the scarcity, musicians hungry for fresh sounds managed to procure updated records from abroad, subsequently incorporating new musical instruments and sound effects into their creations.
Take note of the exceptional musicianship, arrangements, and orchestrations. While the antiquated singing style may occasionally grate or, in more favorable instances, evoke amusement, the groove endures. Don’t anticipate hearing authentic James Brown-style Funk, but the influences are unmistakable.
Here, you’ll discover some hidden gems I unearthed later, some of which are quite rare. I hope you’ll overlook the occasional audio imperfections; at least half of the tracks were digitized from my collection of aging vinyl records and reel-to-reel tapes, some of which didn’t weather the passage of time under optimal conditions. Additionally, two songs were recorded from AM radio programms. Nevertheless, I’ve endeavored to clean and restore them to seamlessly coalesce into one delectable musical compilation.
ה”נגיס” הראשון שאני מציג לראווה, הוא למעשה לקט מוסיקאלי שלא אני ערכתי, אלא לקוח מתוך הקלטה ישנה של שידור רדיו מסוף שנות ה-60 ככל הנראה. החלטתי להעלות את ההקלטה כמעט כפי שהיא, למרות האיכות הבעייתית (הוקלט משידור רדיו ב- AM, נמצא על סליל הקלטה שעבר תנאי טמפרטורות לא אידיאליות….) רק בכדי שתוכלו לחוות כמוני את חוויית הצליל הישראלי האותנטי של ישראל הצעירה, הערכית והמוסיקאלית. במקבץ השירים הזה יש מגוון מעניין של עיבודים לשירים המסורתיים, הרכב כלי נשיפה מעץ, מקהלות, תזמורות קאמריות ואפילו הרכב ג’אז-Fאנק.
אני מקווה שאי-אילו מכם שמתקשים לשמוע שירה בסגנון ה”קלאסיציסטי”, יתעלמו מהעניין ויתנו את הדגש לעיבודים והתזמורים המרתקים. שימו לב לעיבוד האפי של “הלחמא עניא”, העיבוד האינסטרומנטאלי המשעשע של “דיינו” בסטייל ג’אזיסטי ושימוש בוואייבראפון, העיבוד האינסטרומנטאלי סימפוני המדהים ל”עבדים היינו” שנשמע כאילו לקוח מפס-קול מושקע, כאשר את המלודיה מוביל צ’לו (!), ועוד ועוד – כל הלקט הזה הוא דוגמא ומופת לביצועים שהיו קיימים ליצירות החשובות האלה (שחלקם הגדול נוצר ע”י המוסיקאי מתיתיהו שלם), סוף סוף ניתן לשמוע מקבץ שירים מהתקופה ההיא שלא צבוע באקורדיון הרסני שרק מזיק ללחנים המדהימים האלה.
בכל הקטעים השתדלתי לתת את הקרדיטים המתאימים, לצערי בהרבה מקרים אין לי צל של מושג מי מבצע/ מעבד/ מתזמר, אשמח מאוד לגלות בעתיד 🙂
This is my first ‘nugget’ that I present for the show. Actually, it isn’t a mixtape I created but an old recording of a radio show that produced and broadcasted in the late 1960s in Israel. This show was produced for the Passover holiday and the period of the Sheaf – the symbol of the harvest that begins in this era of the year. I decided to upload this recording almost as it is, although I had to cope with the problematic quality of the recording which was made from an AM frequency radio station on a pretty worn reel-to-reel tape. Here you can listen, like me, to the authentic sound of the young Israeli country, valuable and musical. This collection of songs contains an interesting variety of arrangements for the traditional songs: woodwinds ensemble, choirs, chamber orchestras and even a jazz-funk ensemble.
I hope that any of you who don’t enjoy listening to this kind of archaic vocal presentation will leave it aside and pay attention to the fascinating instrumentation and arrangements. Listen to the epic arrangement of ‘Ha Lakh’ma anya’ (this is the bread of poverty – the Matza bread) and the entertaining arrangement of ‘Dayenu’ in jazz style with the use of the vibraphone, which in my opinion was a very innovative choice for that period in Israel. The amazing orchestral symphonic for ‘Avadeem hayeenoo’, which can be translated as “slaves we were in Egypt,” sounds like a fancy film soundtrack when the lead instrument is the cello. There are many more interesting examples.
This collection is a great model for the performances that were made for those important songs. A lot of them created by Matityahu Shalem, who was one of the leading songwriters of the new Israeli nation in the age of its establishment in the late 1940s. His creations based on the traditional stories from the Bible but with a new kind of secular interpretation and adaptation that fits the general atmosphere of pioneering.
For me, what was very interesting to find in these recordings is the absence of the accordion, which is a blessing since this problematic instrument ruled in most of the musical documentations in Israel until the 1960s. From the late 1960s and onward, the Israeli musicians no longer felt the need to use this instrument for the benefit of other instruments of any kind. I guess it was a better time because the intensive use of the accordion in the earlier age of Israel was a result of sporadic conditions, such as the absence of amplification systems or appropriate acoustic venues and the general need to perform in ‘battlefield’ conditions.
For those reasons, this radio show presents the beautiful and creative side of the music creation and performance of the mainstream culture that was produced for the public in the era. Here you have a link for a ZIP file that contains all the songs in separate mp3 files.
an listen, like me, to the authentic sound of the young Israeli country, valuable and musical. This collection of songs contains an interesting variety of arrangements for the traditional songs: woodwinds ensemble, choirs, chamber orchestras and even a jazz-funk ensemble.