Here it is – The fifth episode of AmiRadio is on the air. This one resulted in a longer playing time, exceeding the regular one-hour episodes I’m sharing here. As we like to say in Israel – I was in my schwung (apparently “momentum” in German…) and let my spirit move with the records. The mixtape turned out to be mellower, sort of contemplative in its vibe.
My first encounter with Indian music started like many others with the Sitar of George Harrison in the song ‘Within Without You’ from Sgt. Pepper’s Lonely Hearts Club Band of The Beatles. It was at the age of 12, and I remember the first times I listened to the record I just lifted the tonearm and skipped to the next track – it was too hard for me to digest this kind of sound. Not much time went by, I decided to give the song another chance and after several playings of the record, something drew and hypnotized me to this musical mystery. In 2002 I went to India, headed directly to Varanasi, there I started to learn to play the sitar for a few months. One of the first things of the irritating routine there was the absolute flood of current hits from the contemporary blockbuster Indian films. At least in 2002 the pop music that was presented in a typical Indian street was taken from the cinematic musicals (that are famously known as Bollywood movies). Every place you pass, if it’s just on the open road or when you sit to eat in a restaurant; when you walk through shops or in the market – everybody listens to Bollywood songs. That way, as a foreign tourist, love music or not, you can’t get away from them.
Like every new thing you experience in a place like India, and particularly a place like Varanasi, it takes time until you absorb something outside of your Western ‘European’ layers such as I possess. And so, this kind of music trickled slowly to my veins, and in the minute I started to discover some interest in these songs, I realized what drew me so much – to differentiate from the traditional Indian music, the music of Bollywood is incredibly rich with music instruments and especially festive strings. These lush arrangements bring with it harmonies respectively, at least, this is how I recognized it as a western listener. And this is not just harmony, it is sometimes very bold harmony, depicted with very bold chord progressions. If I compare it to the current chord progressions or sequences in a typical western pop song – the Bollywood harmony style will challenge the average western ears. Only in a much later stage, I understood that this “harmony” that I’m addressing to derived because of the use of the traditional Indian music motives (the Indian Ragas). Ragas could be very asymmetric comparing to the ordinary western keys and scales. The arrangers that made the orchestrations for those Bollywood productions composed the orchestral accompaniment in a way that will thicken the melody and the singing in the songs which are usually based on Ragas. When we come and analyze the orchestrations and harmonies with the notion about Ragas, the perception is changing and we could easily see that this “bold harmony” is only a matter of combination between the traditional Indian motives, scales, and musical ornaments and only rarely real chords are played like in western music fashion.
The acknowledgment and the study about the behavior of the music and arrangement of Bollywood songs gave me huge inspiration for my own personal music creation, and if nature will, you could experience some of it too.
Meanwhile, you have here a colorful first sale for a holiday.
Click on the play button:
ההיכרות הראשונה שלי עם מוסיקה הודית, התחילה כמו אצל הרבה אחרים, דרך הסיטאר של ג׳ורג׳ האריסון בשיר Within You Without You מתוך סרג׳נט פפר של הביטלס, זה היה בגיל 12 ואני זוכר שבפעמים הראשונות שניגנתי את התקליט, פשוט הרמתי את המחט והעברתי לרצועה הבאה – היה לי קשה עדיין לעכל את הצלילים האלה. לא עבר בכלל הרבה זמן ובפעמים הבאות שהקשבתי לתקליט, משהו משך והיפנט אותי לאט לאט לתוך המיסתורין המוסיקאלי הזה. ב-2002 טסתי להודו ישר לחיק וראנאסי, שם למדתי לנגן בסיטאר במשך כמה חודשים. אחת מהתופעות הראשונות היותר מטרידות שניתקלתי בהן הייתה השטיפה הטוטאלית של הרחובות בצלילי הלהיטים האחרונים משוברי הקופות שמככבים בבתי הקולנוע. בהודו, לפחות של 2002, מוסיקת הפופ מיוצגת בשירים מתוך המיוזיקאלים הקולנועיים (הידועים כמובן כסרטי ״בוליווד״). כל מקום שאתה עובר בו, בין אם סתם ברחוב, בזמן שאתה יושב לאכול במסעדה, כשאתה עובר בחנויות או בשוק – כולם מקשיבים לשירים של בוליווד, וככה גם אתה בתור תייר זר, חובב מוסיקה או לא, פשוט לא יכול להתחמק מהעניין. כמו כל דבר חדש שאתה חווה במקום כמו הודו, ובפרט במקום כמו ווראנאסי, לוקח זמן עד שאתה מפנים משהו מבעד השכבות המערביות של בחור ׳אאורפאי׳ כמוני… וככה גם המוסיקה הזאת חדרה לי לאט לאט לעורקים. ברגע שהתחלתי לגלות עניין בשירים, הבחנתי מה כל כך משך אותי אליהם – להבדיל ממוסיקה הודית מסורתית קלאסית, המוסיקה של בוליווד עשירה מאוד בכלי נגינה, ובפרט בליווי של כלי קשת חגיגיים. העושר העיבודי הזה מביא איתו בהתאמה נגינה הרמונית, לפחות ככה אני זיהיתי את התופעה בתור מאזין מערבי, ולא סתם הרמוניה, היא מגולמת בבחירת אקורדים אמיצה ביותר. אם משווים אותה לבחירת אקורדים במוסיקה פופולרית מערבית של ימינו, לרוב היא לא תאתגר את האזניים של קהל היעד שלה. רק בשלב הרבה יותר מאוחר הבנתי שאותה הרמוניה אמיצה נובעת בעצם בכלל משימוש בסולמות מסורתיים (הראגות ההודיות), ומכיוון שאותן ראגות יכולות להיות מאוד לא סימטריות בהשוואה לסולמות מערביים, המעבדים המוסיקאליים כתבו את הליווי התיזמורתי כך שיתאים ויעבה את המנגינה והשירה הקיימים בשירים, שמבוססות כאמור על הראגות המקומיות. כשבאים ומנתחים את אופן העיבוד והתזמור עם הידיעה הזאת, התפיסה מישתנה, ומיד ניתן להבחין שאותה ״הרמוניה אמיצה״ היא למעשה תוצר לוואי של צירוף צלילים הלקוחים מהסולמות והקישוטים המוסיקאליים המסורתיים, ורק לעיתים באמת מנוגנים ממש אקורדים, כפי שאנחנו מכירים במוסיקה המערבית.
ההכרה והלמידה של התנהגות הלחנים והעיבודים בשירים הבוליוודים העניקו לי השראה אדירה ליצירת המוסיקה האישית שלי, ואם הטבע ירצה, בקרוב תוכלו גם אתם לחוות מפרי יצירתי האישית.
בינתיים יש לכם כאן סיפתח ציבעוני לחג, ליחצו על כפתור ה-פליי:
Sadbhava by Amir Khay Nir on Mixcloud