מסתבר שאני יותר מעופף ממה שאני נוטה להרגיש… לפני מספר ימים נפגשתי עם חברי הטוב אלון ברייר, אמן בכל רמ”ח איבריו, והוא עדכן אותי לגביי שני אלבומים שיצאו בשנה האחרונה. האחד Not Music – של Stereolab, והשני The Trip, של סולנית סטריאולאב – לטישיה סאדייר (Laetitia Sadier), עניין מוזר שלא ידעתי על קיומם של האלבומים האלה בתור מעריץ גדול של היוצרים הנ”ל, אז תודה קודם כל לאלון על ההפנייה. בעשור האחרון אחת מן ההשראות הגדולות שלי ליצירה המוסיקאלית, היא להקת סטריאולאב, שמכילה בעשייתה את מיטב חומרי הגלם החשובים בעיני של המוסיקה המודרנית – שילוב אותנטי של אלמנטים אקוסטיים (כל כלי נגינה אקוסטי, קול אנושי, או סאונד ממקור טבעי כלשהו), אלקטרו-אקוסטיים (גיטרה חשמלית, באס חשמלי, פסנתר חשמלי וכו’ – כל כלי תלוי מכאניקה אקוסטית אך מוגברת אלקטרונית-חשמלית) ואלקטרוניים גרידא (מחשבים, סינתסייזרים אנלוגיים ודיגיטליים וכו’), ביצירה אחת. אני חושב שהיצירה שלהם מסמלת בצורה יוצאת דופן את המגמות האמנותיות של 20 השנים האחרונות – נגינה, דגימה ו/או שימוש בחומרים מוסיקאליים/ קוליים קיימים ועיבודם מחדש גם באמצעים ידניים, או אפילו פרימיטיביים תוך כדי ולמרות אפשרות העבודה הממוחשבת הזמינה לכל. מן הסתם סטריאולאב רחוקים מלהיות חלוצים בתחום הסימפול והעריכה, הטכניקות כבר התחילו עוד בשנות ה-50 של המאה שעברה, מעל סרטי הקלטה מגנטיים והיריעה קצרה כאן מלספר על היסטוריית עיצוב הצליל המוקלט. מה שמיוחד בהם לטעמי, בשונה מרוב היוצרים האלקטרוניים בני ימינו, היא העבודה המרובה בנגינה החיה, גם אם היא משאירה חותמים “מלוכלכים” בתוצאה הסופית, כנראה שזה הקסם שמאוד מאפיין את ההרכב. את הלכלוך הנגינתי אפשר לשמוע בצורה ברורה למשל ברצועה Silver Sands:
לחדי ההאזנה מביניכם יהיה קל לזהות מיד דפוס אנושי בנגינה על הסינתסייזר שמתחיל את הרצועה. רוב המוסיקאים בימינו היו מעדיפים להקליט קטע נגינה כזה באופן ממוחשב (גם אם מדובר בסאונד בעל אופי אנאלוגי וישן), כך שניתן יהיה להתאים ולערוך אותו בקלות בהתאם לתבנית הקצב הכללית (Quantize בשפה המקצועית) ואז הנגינה תישמע מאוד הדוקה וסטרילית. כאן אנחנו שומעים בחירה אמיצה, על גבול הסיזיפית, באופן ביצוע היצירה המוסיקאלית – אך התוצאה חיה ואנושית, למרות שמדובר בקטע אלקטרוני. הרצועה הזו הופיעה במקור באלבום הקודם Chemical Chords, ולמעשה כמעט ולא ניתן למצוא שום דמיון בין השתיים. לטעמי האישי (ומסתבר גם של הרבה מאוהבי ההרכב האחרים) האלבום הזה ממש איכזב בדלותו היצירתית לעומת שאר האלבומים המצויינים שיצאו להם מאז 1996. סטריאולאב למעשה קיימים מ-1991, אך רק ב-1996, בעת יציאתו של האלבום Emperor Tomato Ketchup, חל שינוי מהותי ביותר ביצירתם המוסיקאלית – מלהקה שניגנה סוג של Drone Rock – הכוונה לרוק “מזמזם” טקסטורות מוסיקאליות חד-גוניות, חלה השתדרגות ליצירות ושירים יותר מלודיים, עשירים מאוד מבחינה עיבודית והפקתית, בנוסף לכך שהוסיפו בתור מפיק ונגן רב-כלי את המוסיקאי ג’ון מק’אנטייר, ממנהיגי ההרכב Tortoise, כך ניתן להבחין בכלים כמו המארימבה והוואייבראפון, כמו גם עיבודים לכלי נשיפה וכלי קשת שבוודאי לא היו נוכחים באלבומים המוקדמים. Not Music מכפר מאוד על ההוצאה הרשמית האחרונה של סטריאולאב מ-2008, Chemical Chords, שלאחריו ההרכב הודיע על התפרקותו.
למעשה Not Music הוא לקט של “שאריות” שנשארו מתקופת ההקלטות של Chemical Chords, וממש כיף לגלות שהן הרבה יותר מעניינות מהרצועות שנבחרו לאלבום הקודם. בכלל נורא כיף לגלות כל פעם עד כמה ההרכב הזה פורה, במשך השנים היו להם גם המון שיתופי פעולה ופרויקטי צד, כמו למשל Monade, של הסולנית לטישיה, שאף היא שיתפה פעולה עם Blur בשיר שאני מאוד אוהב To the end. ואם אנחנו מזכירים את לטישיה באותה נשימה, אז גם לה מגיע הקרדיט עבור אלבום סולו ראשון שהיא הוציאה לאחרונה – The Trip. במניעים לא נעימים לטישיה בחרה להשתמש ביצירה האישית כסוג של התמודדות באבל על אחותה שהתאבדה. מלבד הטקסטים המאוד אישיים ונוגעים, אני חושב זו הפעם הראושנה שאני ממש שם לב לשירה שלה. עד לאלבום הזה לטישיה הסתתרה הרבה מאחורי אפקטים והכפלות קול, ובד”כ גם עוצמת מיקס נמוכה לקולה ביחס לשאר הפרטים האחרים בשירים/ יצירות, שלא נדבר על מיבטאה הצרפתי שהיווה קושי נוסף בהבנת הטקסטים. אני מניח שחשיבות הטקסטים הייתה פחותה ביצירה הכללית של ההרכב, והם העדיפו בטבעיות להדגיש את המוסיקה עצמה, ובעצם הקול של לטישיה שימש כעוד כלי נגינה מוביל. כאן הקול שלה מאוד נוכח, וכך גם הדיקציה והמיבטא מוקפדים באופן יחסי כך שניתן להבין את הטקסטים. שימו לב לשיר Statues Can Bend:
ממש נדהמתי כששמעתי אותו לראושנה. לטישיה תמיד נשמעה לי כמו שמש זורחת ומחייכת, וכאן פתאום שומעים צד אחר לגמרי, אפלולי ושברירי. השיר הזה הוא למעשה סוג של טריפ-הופ עגמומי למדי, ומרגש באופן יוצא מן הכלל. אני מקווה שהצלחתי לעשות טיזר לעניין, אני בכל אופן הולך להזמין את השניים על תקליט ויניל בהזדמנות הראשונה 🙂
אז חשבתי שיהיה לי דיי קל להכין נגיס אלקטרוני… אז חשבתי. מסתבר שהיה לי ממש קשה לבחור קטעים מתאימים. נכון, אני מאוד אוהב אמצעים ומכשירים אלקטרוניים ליצירת צלילים ואפקטים, אבל מצד שני אני מאוד אוהב את השילוב שלהם עם כלי נגינה אקוסטיים/ אלקטרו-מכאניים – כלים שיד האדם, האקוסטיקה והפיזיקה המוחשית מובחנות בבירור. עברתי על הרבה מאוד קטעים ושירים מכל מיני תקופות וסגנונות מוסיקאליים, ובחרתי את אלה שבאמת מעוררים אצלי משהו. מפתיע אותי כל פעם מחדש האופן שבו המוסיקה משפיעה עליי כמוצר מוגמר – אני יכול להתרשם מאוד משימוש באמצעים הפקתיים מתוחכמים, אלקטרוניים או לא, בסופו של דבר אם הלחן, ההרמוניה והקצב לא מתאחדים ליצירה אחת מרתקת ומרגשת, אזיי הקטע או השיר לא משאירים עליי רושם חזק מספיק – כזה שיצדיק את הכנסתם לנגיס שכזה למשל. Electronovox מאגד בתוכו קטעים שלאו דווקא ניתן להגדיר אותם אלקטרוניים פר-אקסלאנס, לאו דווקא בעלי חשיבות היסטורית, או להבדיל אמנותית, לחלקם ניחוח נוסטלגי (כן כן, אני אוהב גם קיטש), חלקם מבוצעים ע”י אמנים מוכרים יותר ופחות. מה שבטוח הרצף כאן חשוב לי במיוחד, ואני מאמין שצלחתי אותו בקפידה.
[su_column]אנקדוטה ויזואלית – הרקע לתמונת הנגיס הוא עיבוד לצילום הסכימה האלקטרונית של המעגל של אחד המכשירים החשובים שברשותי – ה”אקו-טייפ” – מחולל הד Echo אנלוגי-מכאני שעובד על סרט מגנטי שרץ בלופ. שימו לב ל-5 ה”קוביות” שצמודות לסרט המגנטי – אלה הראשים, כמו בכל טייפ הקלטה שיש לו לפחות שני ראשים – אחד למחיקה ואחד להקלטה והשמעה, באקו-טייפ שלי יש ראש מחיקה, ראש הקלטה, ושלושה ראשי השמעה – אלו מוצבים במרחקים קבועים אחד מן השני, ולכן קוראים את המידע המוקלט על הסרט במרחק קבוע (שניתן לכוונן אותו ע”י שלושת הלחצנים) כך נוצר אפקט ה-Echo באופן אלקטרו-מכאני. בסוג זה של אפקט משתמשים הרבה מוסיקאים עד היום, מכיוון שאף מחשב/ מכשיר דיגיטאלי לא יכול לחקות לגמרי את ה”זיוף” הכיאוטי עליו דיברתי בפוסט הזה. רק בריאות! הערה חשובה – למי שלא הבין נכון, הנגיסים שאני מגיש כאן ארוזים בתוך קובץ zip שאותו צריך להוריד למחשב ולחלץ לתוך ספריה מיועדת. לאחר מכן אני ממליץ להכניס את כל הקטעים לנגן המדיה ולשמוע את הכל ברצף – אין מרווח של שקט בין הקטעים, ולמעשה כל נגיס בנוי כתוכנית רדיו – למעשה אפילו האורך של כל נגיס סטנדרטי הוא בסביבות ה- 55 דקות, בדיוק כמו תכנית רדיו סטנדרטית. הסיבה שאני מפריד את הקטעים לרצועות, היא למען הקרדיטים שמתחלפים עם כל רצועה – שם היצירה/ מבצע, וגם שנת הקלטה. שתהיה לכם האזנה ערבה![/su_column]
בלי יותר מדיי הסברים, עכשיו הזמן להפיץ את אחד מהאוספים המעניינים שתמיד רציתי לחלוק. מסתבר שבישראל של סוף שנות ה-60 המוסיקאים הפעילים היו מחוברים מאוד לנעשה בחו”ל, כמובן במיוחד באנגליה ובארה”ב, כשאנחנו מדברים על פופ. הפעם אני מתרכז בסגנון מוסיקאלי מסויים, שאין מלחין/ מעבד מוסיקאלי באותה תקופה שיכל להתעלם מהתהוותו המתפשטת ה-Fאנק.
מדהים לחשוב איך לפני למעלה מ-40 שנה, בתקופה שלא הייתה בארץ טלויזיה, שלא נדבר על אינטרנט, אפילו טלפון לא היה לכל אחד, ולפי הבנתי היו אולי 2-3 תחנות רדיו, כשנתח ההשמעות למוסיקה לועזית ובפרט פופ, היה משהו כמו 10% אולי במקרה הטוב מכלל זמן השידור, עדיין המוסיקאים הרעבים השיגו תקליטים עדכניים, ובעקבותיהם כלי נגינה ואפקטים (שימו לב למשל בקטעים של “הברנשים של פיאמנטה” לגיטרה החשמלית – אני לא אתפלא אם הנגן היה מעדיף שיהיה לו אפקט דיסטורשן/ פאז/ אוברדרייב, כנראה שלא הספיק עדיין להצטייד באחד לפני ההקלטה הזאת….). שימו לב לנגינה המצויינת, לעיבודים ולתיזמורים, גם אם לפעמים סגנון השירה הארכאי יכול להעיק או במקרה הטוב להצחיק… כמובן שלא מדובר ב-Fאנק אותנטי של ג’יימס בראון וחבריו, אך הגרוב קיים, המוסיקה עצמה עושה את שלה! תוכלו למצוא כמה פנינים, מסתבר שחלקן דיי נדירות, ועל כן יש לסלוח לפעמים על איכות ההקלטה – בערך מחצית השירים הומרו מתקליטים וסלילים ישנים שיש לי, לצערי חלקם לא שרדו את השנים באופן אופטימלי, שניים הוקלטו כנראה מהרדיו ששידר אז רק ב-AM, בכל אופן עשיתי את מיטב המאמצים לנקות את מה שצריך כדי שהכל ישתלב יפה ב”נגיס” אחד. אז קדימה, הרחובות מחכים – צאו במחולות מחניים סוערים!
לפני כשנה פורסם פוסט אורח שלי בבלוג המרתק והמעשיר של האמן הרב-תחומי ואיש האשכולות בינימין אסטרליס, הידוע בכינויו Morphlexis. הפוסט הזה מציג מצויין את אחת האהבות הגדולות שלי למדיומים האנאלוגיים בתחום הסאונד.
אתם מוזמנים ללחוץ ולהיכנס ללינק: משיעבוד דיגיטאלי לחירות אנלוגית
אלוהא!
אין כמו צהרי- אחרי צהרי יום שישי כדי להציג לכם את הנגיס הבא.
לפני הדימדומים, כשקרני השמש החזקות חודרות מבעד לוילונות והשקט הזה (אפילו אם טכנית הוא לא קיים, כמו בדירה ה”מפנקת” שלי, וגם אם אתם עובדים לפעמים במשך השבת), עדיין הזמן הזה כמה שמחזרו כבר את הדיבורים עליו, עושה לי משהו. אני חושב שהלקט הבא יעביר טוב את ה- Vibe שאני מדבר עליו. יכול להיות שהטקסטים בשירים על-פנם מלנכוליים בחלקם, חלק מהקטעים נוגים, לי באופן אישי הם עושים ממש טוב – ברגוע. וגם כאן מדובר בסידרה, כפי שציינתי בפוסט של Sunshine Voice, היריעה קצרה מלהכיל…. רק בריאות!
והנה הכוכב השני שלי, שיוצא תחת כלי מרקחותיי – לקראת הקיץ הבא עלינו לטובה אני מצרף נגיס לשעות השמש, מקבץ מוסיקאלי כזה שמעורר אצלי חום מזוקק, מן הרגשה טובה ורגועה כזאת של שכיבה תחת עץ גדול ובהיה מנוצנצת על השמש בין העלים. מכיוון שנתקלתי בהרבה שירים וקטעים מוסיקאליים שיכולים להתאים לפאזל הזה, אני מרשה לעצמי לציין את הנגיס הזה בתור ראשון בסידרה שתגיע אם ירצה השם בהמשך.
ה”נגיס” הראשון שאני מציג לראווה, הוא למעשה לקט מוסיקאלי שלא אני ערכתי, אלא לקוח מתוך הקלטה ישנה של שידור רדיו מסוף שנות ה-60 ככל הנראה. החלטתי להעלות את ההקלטה כמעט כפי שהיא, למרות האיכות הבעייתית (הוקלט משידור רדיו ב- AM, נמצא על סליל הקלטה שעבר תנאי טמפרטורות לא אידיאליות….) רק בכדי שתוכלו לחוות כמוני את חוויית הצליל הישראלי האותנטי של ישראל הצעירה, הערכית והמוסיקאלית. במקבץ השירים הזה יש מגוון מעניין של עיבודים לשירים המסורתיים, הרכב כלי נשיפה מעץ, מקהלות, תזמורות קאמריות ואפילו הרכב ג’אז-Fאנק.
אני מקווה שאי-אילו מכם שמתקשים לשמוע שירה בסגנון ה”קלאסיציסטי”, יתעלמו מהעניין ויתנו את הדגש לעיבודים והתזמורים המרתקים. שימו לב לעיבוד האפי של “הלחמא עניא”, העיבוד האינסטרומנטאלי המשעשע של “דיינו” בסטייל ג’אזיסטי ושימוש בוואייבראפון, העיבוד האינסטרומנטאלי סימפוני המדהים ל”עבדים היינו” שנשמע כאילו לקוח מפס-קול מושקע, כאשר את המלודיה מוביל צ’לו (!), ועוד ועוד – כל הלקט הזה הוא דוגמא ומופת לביצועים שהיו קיימים ליצירות החשובות האלה (שחלקם הגדול נוצר ע”י המוסיקאי מתיתיהו שלם), סוף סוף ניתן לשמוע מקבץ שירים מהתקופה ההיא שלא צבוע באקורדיון הרסני שרק מזיק ללחנים המדהימים האלה.
בכל הקטעים השתדלתי לתת את הקרדיטים המתאימים, לצערי בהרבה מקרים אין לי צל של מושג מי מבצע/ מעבד/ מתזמר, אשמח מאוד לגלות בעתיד 🙂
הבלוג שלי עלה לאויר 🙂 כאן תוכלו להתעדכן אודות עיסוקיי המפוקפקים בעולם המוסיקה, תקבלו גם מתנות קטנות מדיי פעם בצורת “נגיסים”, והפעם עקב חגיגיות המעמד אני מרשה לעצמי לעשות “Double feature” – תאכלו פעמיים לכבוד החג 😉 וכמובן תוכלו להגיב ולשתף בכל העולה על רוחכם (אלא אם אני אחליט שלא)