ניגון חמים

21/12/2013

אוקיי, הפעם יש כאן מיקסטייפ נוסף בסידרת Through the curtains – סידרת האוספים הזאת עוסקת במצב-רוח מוסיקאלי, ולא ממש בז’אנר או בנושא מסויים. גם כאן כמובן אזניים מוסיקאליות, יזהו בקלות דפוס של מרכיבים שכיחים בתוכן מוסיקאלי שמעניין ומרגש אותי. כאן נתתי ללב שלי לחזר אקראית אחרי שירים או קטעים שמשכו אותי במיוחד לאורך החודשים האחרונים. הפעם אין לי איזה סיפור היסטורי, נוסטלגי או טכני לספר בהקשר המוסיקה, רק רצון עז לשתף את הרצף הזה לכל מאן דבעי – אתם מוזמנים ללחוץ על ה-Play שבמרכז התמונה, או להוריד כתיקיית ZIP המשך חורף חורפי שיהיה לנו!

 


 

Through the curtains vol. II by Amir Khay Nir on Mixcloud

Warming tune

OK, this time I have a sequel mixtape for the series Through the curtains. This set is dealing with musical mood and not with a genre or particular subject. Here experienced musical ears will recognize the common materials that are interesting and exciting for me. I gave my heart the option to randomly court after songs or tracks that drew my attention lately. This time I don’t have any historical, nostalgic or technical story for the music, only strong desire to share this sequence for anyone – you are most welcome to
click on the play icon on the picture:
Have a great warming winter!

Random retrieval

18/10/2012

With the last 3 years, I’m working as a music director and technician in a local radio station. Because it is a station that doesn’t occupy many live shows during the day, we have a lot of extra empty hours in which in regular times the computer use to random music and jingles or pre-recorded shows. When I had free time, I started to create my own playlists to broadcast in these open hours. And with my natural way, these playlists turned out to be extremely eclectic. So I decided to upload some of them for your pleasure:











שליפה אקראית

כפי שהבטחתי באחד מהפוסטים האחרונים שלי, שלמעשה היה פוסט אורח אצל ה”קונכיה“, מעכשיו אני מתחיל להעלות אל שרת תוכניות הרדיו הישראלי iCast [מסתבר שהשרת של icast נפל נכון לדצמבר 2016 ועל כן החלטתי לעלות ל-MixCloud את כל התוכניות המדוברות שערכתי לרדיו במהלך 2012 בהמשך הפוסט הזה] אלה תוכניות רדיו שערכתי במקום, בזמן שיש לי הרבה חלונות ריקים בלוח השידורים בתחנה הסטודנטיאלית שאני עובד בה מזה 3 שנים. אם בא לכם להקשיב לאקלקטיקה מסחררת ומקפצת בין מיטב סגנונות המוסיקה הקיימים על הכדור שלנו, נחתתם במקום הנכון. חשוב לציין, מפאת האילתור, לפעמים הרצפים המוסיקאליים האלה לא יצאו במיטבם לטעמי, ולכן אני בוחר להעלות לרשת את אלה שאני מוצא בהם גם עניין מוסיקאלי וגם רצף מענג:

Mysterious airwaves

23/09/2011

You can’t imagine how I’m excited to upload this post. More than ten years ago I found several magnetic reel-to-reel tapes in one of my trips to the flea market of Jaffa (the old city of Tel Aviv), I bought these used reels to use them as a recording media. Most of these reels usually contained classical music (in the better case) and in a lot of worst cases they included boring easy listening music (like Ray Conniff, James Last, etc.), surely not something that justifies keeping such reel as is. In rare occasions, this kind of reels contained good music that was beneficial for me and here there is an excellent example. This particular series of reels included different recordings from a German radio station(s) that broadcast sometimes in the early 1970s. Most of the tracks were unfamiliar to me. I must remind that in this time (I think it was 1998) the Internet was still new, the options to discover new music were quite limited through online environment, and I, like a good music digger, was frequently visiting the good music stores to find new Anonyme musical piece.
Each reel among these reels (I think they were four I found together) contained 12 (!) recording hours. Surely not in high-quality recording (with domestic reel to reel tape recorders you could record on the tapes with different options: speeds, and channel selection, mono or stereo – it’s like different digital bandwidth options). I couldn’t take such an advantage as granted before the unlimited digital storage that we have today. Remember that in those days the most popular format for playing music was still the cassette tape that usually contained only 90 mins of recording, and here with these old reel-to-reel tapes I had much more recorded hours and I could ‘fish’ the music that I wanted in that time.
During a long time, I couldn’t find details about most of these tracks. I think that later I burnt a CD with these tracks and brought to one of the experts at a music shop which was willing to help me discover these anonymous tracks. I don’t remember that there was any proceeding to this gesture. Some of the tracks I discovered accidentally. For example the fascinating track of Kraftwerk from their first album that released in 1970, and as much as I know it never released again formally, The Doors’ song that released one year after Jim Morrison’s tragic death (when Ray Manzarek, the keyboardist, is singing entertainingly) and more. Well, here there is a remarkable typical symbiosis between now and then. From some search after music files for an entirely different goal, I found this directory with the files that I converted from reels to digital. Then I recalled that there are still many tracks that I haven’t found what or who performed them. With the help of the current cellular apps ‘Shazam’ and ‘Sound Hound’ (except for one intractable track, that a great guy from one of the online musical forums for finding Anonyme music helped me to discover), I solved the old mystery.
This ‘nugget’ contains the tracks that I fished still in that era when I just found those reels. (I recorded them on a cassette tape that I used to carry with me in my walkman or in the car). Only now they are presented for you and me from an original source and not from a dull monophonic recording. I did add the original German radio host that talked between some tracks, and that’s for the authenticity of the story.
I chose the AsymmetricK name for the nugget because of the eclectic-progressive character of its music.
Long live Modernism!

 

גלי אתר מיסתוריים

אתם לא יכולים לתאר לעצמכם עד כמה אני נרגש להעלות את הפוסט הזה. לפני יותר מעשר שנים מצאתי באחד משיטוטיי בשוק הפשפשים היפואי (שאז עוד היה אותנטי, נטול חנויות מעושות, בתי קפה וגלידריות), מספר סלילים מגנטיים, כאלה שבדרך כלל היו מיועדים אצלי להקלטה חדשה – רוב הסלילים המשומשים שהייתי קונה באותה תקופה היו מכילים ברובם מוסיקה קלאסית (במקרה הטוב), ובהרבה מקרים אחרים מוסיקת מעליות לא מעניינת (ריי קוניף, ג’יימס לאסט ודומיהם), בוודאי לא משהו שמצדיק שימור של סליל שלם. לעיתים רחוקות הסלילים כן היו מכילים מוסיקה בעלת ערך עבורי וכאן הדוגמא המשמעותית. סידרת הסלילים המסויימת הזו כללה הקלטות שונות מתחנת רדיו גרמנית, ששידרה אי שם בתחילת שנות ה-70. את מרבית הקטעים לא הכרתי, אני מזכיר שאז (1998 כמדומני…) האינטרנט היה עוד בחיתוליו, אפשרות החשיפה למוסיקה חדשה הייתה עדיין דיי מוגבלת בשיטה הוירטואלית, ואני כמיטב החפרנים הייתי פוקד את חנויות המוסיקה המשובחות תדיר, בחיפוש אחר פיסה מוסיקאלית עלומה. כל סליל מבין הסלילים המדוברים (אני חושב שהיו 4 בסידרה הזאת), הכיל  12 (!) שעות הקלטה, אמנם לא באיכות הקלטה גבוהה (במכשירי טייפ הסלילים הביתיים ניתן להקליט בכמה אפשרויות ע”פ מהירות ובחירת ערוץ מונו או סטריאו – למעשה זה ממש פס רוחב כמו במושגים הדיגיטליים של ימינו) הדבר לא היה מובן מאליו בעידן טרום אחסון דיגיטלי בלתי מוגבל – להזכירכם הפורמט הפופלארי עדיין באותה תקופה, היה קסטת טייפ ממוצעת שכללה 90 דקות הקלטה בלבד, כך שפתאום היו לי הרבה מאוד שעות מוקלטות, מתוכן דגתי את מה שעניין אותי במיוחד באותה תקופה. במשך שנים לא מבוטלות לא מצאתי פרטים לגביי רוב הקטעים, אני זוכר שמאוחר יותר צרבתי דיסק עם הקטעים הלא מפוענחים והבאתי לאחד המומחים בחנות תקליטים מסויימת כדי לעזור לי בפיענוח – לא זכור לי שהיה עם זה איזה המשך לפיתרון. חלק מהקטעים התגלו לי במקרה, למשל הרצועה המרתקת של Kraftwerk מאלבומם השני שיצא ב 1970, ולמיטב ידיעתי לא יצא מחדש אף פעם באופן רשמי, שיר של ה- Doors שיצא באלבום שנה אחרי מותו הטראגי של ג’ים מוריסון (כשריי מאנזארק האורגניסט אמון על הקול המשעשע בשיר) ועוד. ובכן גם כאן מסתמנת הסימביוזה הפופולרית שלי בין אז לעכשיו – מחיפוש קבצים מסויימים למטרה אחרת מצאתי את הספריה עם הקבצים שהמרתי בזמנו מהסליל למחשב עבור אותו בחור מחנות התקליטים, ואז נזכרתי בעצם שיש עוד מספר לא מבוטל של רצועות לא מפוענחות, וכך בעזרת האפליקציות הסלולאריות Shazam ו- Sound Hound (מלבד רצועה אחת סוררת, שצדיק אחד מפורום לזיהוי שירים עזר לי למצוא) פתרתי את התעלומה הותיקה. הנגיס הבא מכיל את הרצועות אותן בחרתי בקפידה עוד באותה תקופה (כשהקלטתי אותן על קסטה איתה הייתי מסתובב ומנגן לי בווקמן או ברכב), רק שעכשיו הן מוגשות עבורכם ועבורי ממקור ראשון ולא מהקלטה עמומה ומונופונית. כן הוספתי אליהם את קריינות השדר הגרמני בין כמה רצועות – להעצמת האותנטיות שבעניין. החלטתי לכנות את הנגיס AsymmetricK מפאת האופי האקלקטי-פרוגרסיבי שלו… תחי המודֶרְנָה!


לינק להורדת הנגיס ברצועות נפרדות

Sound reflections

10/09/2011

After a very busy month of creativity, I choose to begin this post with my last exciting experience that I had just this past week – An intimate solo performance of Laetitia Sadier which I just mentioned some few posts earlier.
Who could believe? I wished so much to watch Laetitia live, and it happened much faster than I expected, and even so close to my home, in the Tel Avivian ‘Levontin’ venue. Only when I came to the place I figured this is a complete solo performance, an ultra-intimate – Laetitia and electric guitar only. If I knew it before I would probably not attend, because a large part of my interest in her creation is her unique production ways in a studio environment, of course, her individual voice, the music, and the arrangement as a whole piece – these are the things that excite me. And so, I must say that I stood with eyes and ears wide open through all the performance. I think this is such bold step to stand this way on the stage and serve the music in the most naked way, especially with an artist that was always screened through effects and sound manipulations (that I really admire and love). Well, I was genuinely impressed and excited to listen to her pleasant voice that has such wide range. I could hear some songs that I knew before and in that way to absorb their music in their most basic form. That thing causes me to appreciate Laetitia even more, and for the end, I bought myself a great gift for the holiday – Her current debut album on a vinyl record, and she signed me personally with dedication… such an honor 🙂

And now for something completely different – One of the most formative events that I had recently was my participation with a first and only exclusive gathering of the musical project ‘We are ghosts’, under the conducting of Benjamin Esterlis, AKA Morphlexis. As you can impress from the fantastic website that created for this project, we’re talking about gatherings that take place once in some several months, in a studio, stage, radio station or this time – a cave. Last August 18, the group met in Loozit cave that located in the lowland area of southern Israel. We came to the place in some late evening hour, while we unpacking our instruments and equipment there was a large group of young American ultra-orthodox Jewish men that entered the cave. This cave is constructed from several large spaces, and these young men started to walk between the areas, and they began to sing, and the natural reverb of the cave was coloring their voices in a mysterious atmosphere – that was a very significant forward for our session…
After we spread our audio equipment and microphones, checked our gear, the location of the players and instruments, we had a short dining break with the legendary Hummus of Benjamin. The session started with spontaneous vocal experiments around the cave spaces without any kind of instruments, then slowly everyone gathered sitting on the floor in a semicircle near the microphones that surround David Peretz who was in charge on the recording but also played and made other sounds. It’s crucial to mention that the recording conditions were pretty challenging – the players didn’t have headphones, a major part of this session goal was to cope naturally with the unique acoustics of the cave. In general, all the sounds in this course were entirely acoustic. One of the principles of this project, maybe the most important is the spontaneous aspect. There is no kind of any planned musical materials to play, everything is done in the session through the playing and beyond of that principle of pure improv, the participants in this project are not meeting frequently at all (this was my first meeting without knowing anyone personally).
I can sum it as an extraordinary experience, primal mutual intuitive creation at its best. I must say that the people, personally were amazing, it was a big pleasure to meet them and to cooperate in that kind of extraordinary experience. And this is not the end of the story… on the following weeks, Morphlexis edited and mixed the raw materials while he participates all of us with the procedure on every step that he does with every track, what would be on the front, what the length of the track, where a particular track would be located on the final album. I honestly never encountered with such a thing, a musician and an artist, resourceful with such leadership abilities, it is rare, and I tip my modest hat in front of him, I thoroughly proud to be a part of this project. 
You are most welcome to click on this link, and then you can listen to the full album, freely download it and share with anyone, there is even an option for eminent listeners – you can donate as you wish for forward productions, and then you’ll get a link for a bonus album.

And now the last thing for this post – a modest gift from me in the shape of a musical nugget. Further to spontaneous creation, which actually made a great impression and inspiration for me, I decided to create an exciting psychedelic weave that has no relation to the cave but is reflecting another vital rib of my private musical building.
Here it is:

החזרי קול

La-smallאחרי חודש עמוס בעשייה קריאטיבית, אני בוחר להתחיל את הפוסט הזה דווקא בחוויה האחרונה והמרגשת שהייתה לי השבוע – הופעת הסולו האינטימית במיוחד של לטישיה סאדייר – אותה רק הזכרתי לפני כמה פוסטים, בסקירת אלבום הסולו הראשון שלה וסקירת ההוצאה האחרונה של Stereolab,  הלהקה אותה הובילה בתור סולנית ב-20 השנים האחרונות. מי היה מאמין?! כל כך ייחלתי שייצא לי מתיישהו לראות את לטישיה בחי, וזה קרה הרבה יותר מהר, ועוד קרוב לבית – “בלבונטין” התל אביבי. רק כשהגעתי להופעה הבנתי שמדובר בהופעת סולו אולטרא-אינטמית – לטישיה וגיטרה חשמלית לבד.

אם הייתי יודע לפני, יש מצב שלא הייתי מגיע להופעה הזאת, La-vinylהרי חלק ניכר אם לא מרבית העניין שלי האישי ביצירתה של לטישיה היא דרך ההפקה הייחודית שלה בסביבה האולפנית, כמובן שגם הקול הייחודי שלה, הלחנים והעיבודים הכליים כמיקשה אחת – הם הדברים שמרגשים אותי. ולמרות כל זאת, אני מוכרח לציין שעמדתי פעור עיניים ואזניים במשך כל ההופעה. אני חושב שזה צעד כל כך אמיץ לעמוד ככה על במה ולהגיש את השירים בצורה הכי עירומה שיש, ובמיוחד ליוצרת שבמשך שני עשורים יצירתיים תמיד סוננה מאחורי חומה של מניפולציות ואפקטים קוליים (שאני מאוד מעריץ ואוהב). ובכן, אני ממש התרגשתי והתרשמתי גם לשמוע את קולה הערב בעל המנעד המאוד רחב, יכולתי להקשיב לשירים שאני מכיר ולספוג את הלחנים המוצלחים בצורה הכי בסיסית שלהם – דבר שגרם לי להעריך את התעוזה המוסיקאלית של לטישיה עוד יותר, ולסיום קניתי לעצמי מתנה לחג – תקליט ויניל חתום בהקדשה אישית מלטישיה. אח… איזה כבוד 🙂 
ועכשיו לעניין אחר לגמרי – אחד מהאירועים המוסיקאליים המכוננים שהתרחשו אצלי בתקופה האחרונה היה השתתפותי במפגש יחיד וראשון מסוגו של הפרויקט המוסיקאלי We Are Ghost תחת ניצוחו של בנימין אסתרליס, הלא הוא Morphlexis הגדול. כפי שתוכלו להתרשם מהאתר המדהים שנוצר עבור הפרויקט, מדובר במפגשים שקורים אחת לכמה חודשים, באולפן, בבמה, בתחנת רדיו והפעם הזאת – במערה. ב-18 לאוגוסט האחרון נפגשה הקבוצה במערת לוזית השוכנת באזור השפלה לא רחוק מבית גוברין. הגענו למקום בשעת ערב מאוחרת, כאשר בזמן פריקה ופריסת ציוד ההקלטה וכלי הנגינה השונים, נכנסה לה קבוצת בני ישיבה אנגלו-סאקסית שהסתובבה בחללי המערה הגדולים, לפתע התחילו בשירה מקהלתית כאשר ההד הטבעי של המערה צובע את הקולות שלהם באוירה מיסתורית – אין ספק שזה היה סיפתח מאוד מרשים לסשן שלנו… לאחר תום פריסת המיקרופונים השונים, בדיקת הציוד ומיקום הכלים והנגנים, חטפנו ארוחה קלה שסומנה בתשבוחת יצירתו הקולינארית של מורפלקסיס – החומוס האגדי. הסשן התחיל בניסויים קוליים נטולי כלים בחלל המערות, תוך כדי שוטטות ספונטנית והמשיך לישיבת חצי גורן מול המיקרופונים סביב דויד פרץ שהיה אמון על ההקלטה והשתתף בעצמו בנגינה ויצירת שאר הקולות. חשוב לציין שתנאי ההקלטה היו מאתגרים – לא היו אוזניות למשתתפים, חלק מהעניין בסשן הזה היה בהתמודדות הטבעית מול האקוסטיקה המיוחדת של המערה, כשבכלל כל הצלילים והקולות נוצרו מחומרים אקוסטיים וטבעיים בלבד. אחד מהעקרונות של הפרויקט, אולי החשוב ביותר, הוא עקרון הספונטניות. שום מוטיב מוסיקאלי לא מתוכנן, הכל נוצר בו ברגע הנגינה, ומעבר לכך רוב הנגנים והיוצרים המשתתפים, לא נפגשים ומנגנים אחד עם השני בתדירות גבוהה בכלל (אני הגעתי לשם בפעם הראשונה מבלי להכיר אף אחד מן המשתתפים באופן אישי או להבדיל משיתוף פעולה מוסיקאלי כלשהו)

צילום: נועה מגר
בסופו של דבר מדובר בחוויה יוצאת מן הכלל, יצירה קבוצתית ראשונית ואינטואיטיבית במיטבה. אני חייב לציין גם את איכות האנשים ברמה האישית – היה לי באמת תענוג אדיר לפגוש אותם ולשתף איתם פעולה בחוויה המיוחדת הזאת. וכל העניין לא נגמר בזה. בשבועות הבאים מורפלקסיס ערך וערבל את חומרי הגלם תוך כדי שיתוף קבוצתי מתמיד בכל צעד ובכל החלטה מהותית לגבי הבלטה או השמטה של כלי מסויים, אורך קטע ואף שמות וסדר הופעת הקטעים באלבום השלם. באמת שלא נתקלתי בתופעה כזאת, מוסיקאי ואמן רב תושיה עם יכולות הנהגה והובלה קבוצתית-אמנותית – זה באמת דבר נדיר, ואני מסיר בפניו את כובעי הצנוע, אני בהחלט גאה להיות שותף בדבר הזה. אתם מוזמנים להיכנס ללינק להקשיב, להוריד חינם ולשתף כל מאן דהוא ביצירה המיוחדת הזאת. יש אפילו הצעה למיטיבי לכת – אתם יכולים לתרום מצלצלין שינותבו להפקת הסשן הבא ובעדיהם תקבלו אלבום בונוס נוסף. ועכשיו לדבר אחרון – שי צנוע ממני בצורת נגיס מוסיקאלי חדש. בהמשך ליצירה האינטואיטיבית הנ”ל, שבהחלט יצרה אצלי מעוף והשראה, החלטתי ליצור מארג פסיכדלי מרגש שאינו קשור מוסיקאלית למה שנעשה במערה, אך משקף עוד צלע חשובה מבין צלעות הבניין המוסיקאלי האישי שלי. הנה הוא:

 

Psychopedia Vol I by Amir Khay Nir on Mixcloud

לינק להורדת הקבצים בנפרד