שליפה אקראית

18/10/2012

כפי שהבטחתי באחד מהפוסטים האחרונים שלי, שלמעשה היה פוסט אורח אצל ה”קונכיה“, מעכשיו אני מתחיל להעלות אל שרת תוכניות הרדיו הישראלי iCast [מסתבר שהשרת של icast נפל נכון לדצמבר 2016 ועל כן החלטתי לעלות ל-MixCloud את כל התוכניות המדוברות שערכתי לרדיו במהלך 2012 בהמשך הפוסט הזה] אלה תוכניות רדיו שערכתי במקום, בזמן שיש לי הרבה חלונות ריקים בלוח השידורים בתחנה הסטודנטיאלית שאני עובד בה מזה 3 שנים. אם בא לכם להקשיב לאקלקטיקה מסחררת ומקפצת בין מיטב סגנונות המוסיקה הקיימים על הכדור שלנו, נחתתם במקום הנכון. חשוב לציין, מפאת האילתור, לפעמים הרצפים המוסיקאליים האלה לא יצאו במיטבם לטעמי, ולכן אני בוחר להעלות לרשת את אלה שאני מוצא בהם גם עניין מוסיקאלי וגם רצף מענג:

יוצרים לבד

13/10/2012

אוי, כמה זמן חיכיתי לחזור לכתוב כאן… הצטברו כל כך הרבה חומרים וחוויות שעברו בחודשים האלה, ורק עכשיו אחרי חופשת חג הסוכות ה”כפויה” עליי מצאתי את הזמן לשבת ולסיים כמה דברים בשביל הבלוג היקר לי כל כך. אז הנה, אני מנצל את ההזדמנות הראשונה לנגיס הראשון שאציג כאן לרווחתכם אחרי הפסקה ארוכה, והפעם אני רוצה לגעת דווקא במוסיקה חדשה שאני נחשף אליה, כזאת שנעשית בשנים האחרונות. לשמחתי אזרתי את הכח להקשיב להרבה מאוד חומרים שנעשים בשנים האחרונות, וזאת אחרי שחשתי שבשנים האלה שמשום מה, גם המוסיקה העצמאית, הבלתי תלויה שנעשית היום בעולם מחוסרת השראה. אני מניח שההרגשה הזאת שלי, ואני מניח גם של אחרים, נובעת מהצפת המידע המטורפת שנעשית גדולה וגדולה ככל שהזמן עובר וכמוה אמצעי היצירה וההקלטה, כמו גם אחסון המידע בכלל והפצתו ושיתופו בין אנשים בפרט. אני חושב שהיום אנחנו עדים לתופעה שלא הייתה כמוה קודם – כמות מוסיקאים יוצרים בלתי נלאית, שגם דואגים לתעד את עצמם עד בלי די. אני לא מתיימר להביא כאן איזה ידיעה חדשה, רק לספר כאן על התנסותי האישית – צריך להקדיש כל כך הרבה זמן למציאת מוסיקה חדשה וטובה שגם תעניין ותרגש אותי, עד שהידיעה בהשקעה הסיזיפית הזאת גורמת לי להתרחק מהחיפוש המתמיד. אבל מה לעשות, מגיע בסופו של דבר הזמן שכל המאגרים המוסיקאליים האישיים שלי אוזלים והאוזן רוצה להתרענן במשהו חדש בן זמננו. אז בשבועות האחרונים עשיתי חיפוש מעמיק אחרי חומרים חדשים וראויים וחלקם מופיעים בנגיס הבא, הרכבים כגון Grizzly bear שאני בוש ונכלם שלא הכרתי לפני, מככבים כאן לצד אמנים וותיקים יותר כגון דיוויד ביירן, סולן להקת ה- Talking heads (אני מניח שיהיו כאלה שיתרעמו לנוכח סלידתי הקדומה מההרכב הזה כמו כל מיני “אקטים” שנעשו בשנות ה-80 הקרירות), שמביא כאן דוגמא מצויינת לשיתוף פעולה מדהים עם St. Vincent (הלא היא אנני ארין קלארק, מוסיקאית מעולה ששיתפה פעולה במשך העשור האחרון עם רבים מהאמנים החשובים בתחום המוסיקה העצמאית).

IndiEnergy Vol. I by Amir Nir on Mixcloud

בקיצור, אני ממש מבסוט מהפאזל שיצא לי כאן. מעכשיו אתם יכולים להקשיב לו ב”סטרים” ישר מבלי להוריד דרך אתר MixCloud ולמשקיעים שבכם כרגיל, יש גם לינק להורדת הנגיס ברצועות נפרדות. אני אנצל כאן את ההזדמנות להוסיף לינק לנגיס שהכנתי לכבוד ראש השנה ויצא לאור בתור מיקסטייפ אורח אצל “הקונכיה” מלבד זה, כרגיל יש הרבה נגיסים שמחכים בקנה, הנגיס הבא שיצא הולך לעסוק באחת החוויות המוסיקאליות החשובות של חיי – שימו עין על הבלוג 😉 שתהיה לכולנו שנה מוזיקלית מרגשת!

Creating independently

Oh, how long I waited to come back and to right here… There are so many materials and experiences I gathered through these months, and only now, after my ‘forced’ holiday vacation, I could find the time to seat and to finish some things for this precious blog. So here, I’ll take the advantage to present the first nugget after a long break, and this time I want to touch the new music that I’m being exposed to, new music that being created within the current years. I’m happy that I mustered the energy to listen to new music that being created these days around the globe and that after I felt that in those last years from some reasons, even the independent music is uninspired. I think that this feeling of mine, though others, comes from the enormous flood of information that getting bigger as long as the time moves, and like this the sources for creation and documentation, and also the storage availability and the easiness of sharing these materials are incredible. I think we are witnessing for phenomena that didn’t exist before – the number of productive musicians is relentless, and they document themselves like never before. I don’t pretend to bring here any news, only to tell about my experience. I have to put so much time to find some new music that will be exciting and interesting for me, and when I think about the Sisyphean investment I have to do – it makes me take distance from the endless search. But what can I do? There is always a time when all my musical sources are getting old, and the ears want to refresh with something new from our age.
So I spent the last weeks with deep digging after new materials, some of them are appearing in this nugget. Bands like ‘Greazly Bear’ that I shame to admit that I haven’t known before feature here on the side of more senior artists like David Byrne (Talking Heads leader). I think some music diggers will resent me for my old distaste for this band or some other acts from the cold 1980s. This song is an excellent example for co-operating between Byrne and St. Vincent (which is Anny Erin Clark, a notable musician that collaborated with great artists of the Indie domain through the last decade).


In short, I’m completely satisfied from this puzzle 🙂
I want to use this occasion to add another link for a guest mixtape that I made for the Israeli Jewish new year’s eve, on my friend’s blog ‘The Shell.’ Except this, there are many other nuggets waiting for exposure, and the next one is going to deal with one of my biggest loves. Keep follow!

חומרים טבעיים בלבד

24/12/2011

כבר כמה זמן אני חוכך במוחי איזה נגיס – מיקסטייפ בא לי להכין, לצערי מי שעוקב אחרי הבלוג הזה שם לב להעדרותי הארוכה – זאת קרתה רק מסיבות טובות – עבודה ויצירה אינטנסיבית. בחודש האחרון אני עסוק מאוד בהקלטת אלבומה החדש של קרן הכט בתור מעבד ומפיק מוסיקאלי (היה לי הכבוד גם להלחין שם כמה שירים). בסשן האחרון שהיה לנו הקלטנו סקציית מיתרים, שבה השתתפו שי-רן ינון, ויולנית, כנרת, ומלחינה מוכשרת שאותה הכרתי בזכות מורפלקסיס ו-WAGאריאב בוכריס, כנר וירטואוז; אודליה בר-יהודה, אדרכלית מצליחה וויולנית שאני והיא מכירים עוד מבית הספר ועודד אוני עו”ד ביום וכנר בלילה 😉 כל ההתעסקות הזאת עם התוים והטראנספוזיציות והתאמת הסולמות לנגנים (במקביל אני כתבתי גם תפקידים לסקציית נשיפה שאותה אני אקליט בשבוע הבא) הזכירה לי את האהבה הגדולה שלי למוסיקה סימפונית וקלאסית בכלל, ועל כן ראיתי לנכון לשחרר את הנגיס הבא עלינו לטובה – Class. כפי שתוכלו להבחין בחרתי מספר יצירות שמייצגות בצורה ממצה את העדפותיי האישיות בתחום המוסיקאלי הזה: אני בעיקר אוהב את תקופת הבארוק והרנסאנס שהתאפיינה בהרבה מוטיבים מודאליים שנעלמו בהדרגה עם הכניסה לתקופה הקלאסית (שאליה באופן טבעי אני מתחבר פחות), וכמובן סוף תקופת המוזיקה הרומנטית וממנה המוזיקה המודרנית כפי שמגדירים אותה עד היום –  אלו הם הגוונים שצובעים את הקטעים המוגשים לכם בנגיס הזה. בחרתי גם ביצועים אותנטיים כמו של רחמנינוב ושל רובינשטיין כמו גם מלחינים פחות מוכרים כגון איבר Ibert וקבלבסקי – שיצא לי לנגן יצירה שלו בעצמי (לא את זו שמוגשת בנגיס), ככה על קצה המזלג, כמובן שבשבילי יש טעם לעוד – אבל יש כבר עוד כמה רעיונות אחרים לנגיסים מרעננים. אני אנצל את ההזדמנות להזמין אתכם למופע שהוא סשן מרגש בפני עצמו של הרוחות ב-3 לינואר, ב”אזור”, תל-אביב. קבלו אותו:

Class by Amir Khay Nir on Mixcloud

לינק לנגיס ברצועות נפרדות

Natural materials only

For a while, I’m trying to make up my mind which kind of nugget I want to create, unfortunately, if you follow this blog you could feel my absence for a long time, and I can say it was only for good reasons – intensive work and creation. Last month I was busy with the recording of the new album of Keren Hecht as an arranger and music producer (I had the honor to compose some of the songs too). Last recording session we recorded a string section that includes the well-talented viola player Shir-Ran Yinon, the virtuoso violinist Ariav Buchris, Odelia Bar-Yehuda – successful architect and viola player that she and I know each other from elementary school, and Oded Uni which is a day working lawyer and a violinist in the night 😉
All this dealing with notes and transpositions and fitting the right scales to the players (I also wrote parts for a brass section that I’ll record next week) reminded me my big love for symphonic and classical music in general. Then I decided it would be the right moment to release this nugget – ‘Class.’ As you can see, I picked some different pieces that resemble my personal taste on this musical domain: I like mainly the Baroque and Renaissance eras that characterized with a lot of Modal motives that gradually disappeared through the Classic period (Which I’m less connected to). And then, of course, the end of the Romantic era and from there to the Modern which some define it that way until today – these are the colors that paint these presented tracks. I also picked some authentic performances like Rachmaninoff’s and Rubinstein’s, also some less known composers like Ibert and Kabalevsky (that I used to play one of his pieces). This is the tip of the iceberg, and I could fill hours of this musical domain, but I have some other ideas for other refreshing nuggets.

Mysterious airwaves

23/09/2011

You can’t imagine how I’m excited to upload this post. More than ten years ago I found several magnetic reel-to-reel tapes in one of my trips to the flea market of Jaffa (the old city of Tel Aviv), I bought these used reels to use them as a recording media. Most of these reels usually contained classical music (in the better case) and in a lot of worst cases they included boring easy listening music (like Ray Conniff, James Last, etc.), surely not something that justifies keeping such reel as is. In rare occasions, this kind of reels contained good music that was beneficial for me and here there is an excellent example. This particular series of reels included different recordings from a German radio station(s) that broadcast sometimes in the early 1970s. Most of the tracks were unfamiliar to me. I must remind that in this time (I think it was 1998) the Internet was still new, the options to discover new music were quite limited through online environment, and I, like a good music digger, was frequently visiting the good music stores to find new Anonyme musical piece.
Each reel among these reels (I think they were four I found together) contained 12 (!) recording hours. Surely not in high-quality recording (with domestic reel to reel tape recorders you could record on the tapes with different options: speeds, and channel selection, mono or stereo – it’s like different digital bandwidth options). I couldn’t take such an advantage as granted before the unlimited digital storage that we have today. Remember that in those days the most popular format for playing music was still the cassette tape that usually contained only 90 mins of recording, and here with these old reel-to-reel tapes I had much more recorded hours and I could ‘fish’ the music that I wanted in that time.
During a long time, I couldn’t find details about most of these tracks. I think that later I burnt a CD with these tracks and brought to one of the experts at a music shop which was willing to help me discover these anonymous tracks. I don’t remember that there was any proceeding to this gesture. Some of the tracks I discovered accidentally. For example the fascinating track of Kraftwerk from their first album that released in 1970, and as much as I know it never released again formally, The Doors’ song that released one year after Jim Morrison’s tragic death (when Ray Manzarek, the keyboardist, is singing entertainingly) and more. Well, here there is a remarkable typical symbiosis between now and then. From some search after music files for an entirely different goal, I found this directory with the files that I converted from reels to digital. Then I recalled that there are still many tracks that I haven’t found what or who performed them. With the help of the current cellular apps ‘Shazam’ and ‘Sound Hound’ (except for one intractable track, that a great guy from one of the online musical forums for finding Anonyme music helped me to discover), I solved the old mystery.
This ‘nugget’ contains the tracks that I fished still in that era when I just found those reels. (I recorded them on a cassette tape that I used to carry with me in my walkman or in the car). Only now they are presented for you and me from an original source and not from a dull monophonic recording. I did add the original German radio host that talked between some tracks, and that’s for the authenticity of the story.
I chose the AsymmetricK name for the nugget because of the eclectic-progressive character of its music.
Long live Modernism!

 

גלי אתר מיסתוריים

אתם לא יכולים לתאר לעצמכם עד כמה אני נרגש להעלות את הפוסט הזה. לפני יותר מעשר שנים מצאתי באחד משיטוטיי בשוק הפשפשים היפואי (שאז עוד היה אותנטי, נטול חנויות מעושות, בתי קפה וגלידריות), מספר סלילים מגנטיים, כאלה שבדרך כלל היו מיועדים אצלי להקלטה חדשה – רוב הסלילים המשומשים שהייתי קונה באותה תקופה היו מכילים ברובם מוסיקה קלאסית (במקרה הטוב), ובהרבה מקרים אחרים מוסיקת מעליות לא מעניינת (ריי קוניף, ג’יימס לאסט ודומיהם), בוודאי לא משהו שמצדיק שימור של סליל שלם. לעיתים רחוקות הסלילים כן היו מכילים מוסיקה בעלת ערך עבורי וכאן הדוגמא המשמעותית. סידרת הסלילים המסויימת הזו כללה הקלטות שונות מתחנת רדיו גרמנית, ששידרה אי שם בתחילת שנות ה-70. את מרבית הקטעים לא הכרתי, אני מזכיר שאז (1998 כמדומני…) האינטרנט היה עוד בחיתוליו, אפשרות החשיפה למוסיקה חדשה הייתה עדיין דיי מוגבלת בשיטה הוירטואלית, ואני כמיטב החפרנים הייתי פוקד את חנויות המוסיקה המשובחות תדיר, בחיפוש אחר פיסה מוסיקאלית עלומה. כל סליל מבין הסלילים המדוברים (אני חושב שהיו 4 בסידרה הזאת), הכיל  12 (!) שעות הקלטה, אמנם לא באיכות הקלטה גבוהה (במכשירי טייפ הסלילים הביתיים ניתן להקליט בכמה אפשרויות ע”פ מהירות ובחירת ערוץ מונו או סטריאו – למעשה זה ממש פס רוחב כמו במושגים הדיגיטליים של ימינו) הדבר לא היה מובן מאליו בעידן טרום אחסון דיגיטלי בלתי מוגבל – להזכירכם הפורמט הפופלארי עדיין באותה תקופה, היה קסטת טייפ ממוצעת שכללה 90 דקות הקלטה בלבד, כך שפתאום היו לי הרבה מאוד שעות מוקלטות, מתוכן דגתי את מה שעניין אותי במיוחד באותה תקופה. במשך שנים לא מבוטלות לא מצאתי פרטים לגביי רוב הקטעים, אני זוכר שמאוחר יותר צרבתי דיסק עם הקטעים הלא מפוענחים והבאתי לאחד המומחים בחנות תקליטים מסויימת כדי לעזור לי בפיענוח – לא זכור לי שהיה עם זה איזה המשך לפיתרון. חלק מהקטעים התגלו לי במקרה, למשל הרצועה המרתקת של Kraftwerk מאלבומם השני שיצא ב 1970, ולמיטב ידיעתי לא יצא מחדש אף פעם באופן רשמי, שיר של ה- Doors שיצא באלבום שנה אחרי מותו הטראגי של ג’ים מוריסון (כשריי מאנזארק האורגניסט אמון על הקול המשעשע בשיר) ועוד. ובכן גם כאן מסתמנת הסימביוזה הפופולרית שלי בין אז לעכשיו – מחיפוש קבצים מסויימים למטרה אחרת מצאתי את הספריה עם הקבצים שהמרתי בזמנו מהסליל למחשב עבור אותו בחור מחנות התקליטים, ואז נזכרתי בעצם שיש עוד מספר לא מבוטל של רצועות לא מפוענחות, וכך בעזרת האפליקציות הסלולאריות Shazam ו- Sound Hound (מלבד רצועה אחת סוררת, שצדיק אחד מפורום לזיהוי שירים עזר לי למצוא) פתרתי את התעלומה הותיקה. הנגיס הבא מכיל את הרצועות אותן בחרתי בקפידה עוד באותה תקופה (כשהקלטתי אותן על קסטה איתה הייתי מסתובב ומנגן לי בווקמן או ברכב), רק שעכשיו הן מוגשות עבורכם ועבורי ממקור ראשון ולא מהקלטה עמומה ומונופונית. כן הוספתי אליהם את קריינות השדר הגרמני בין כמה רצועות – להעצמת האותנטיות שבעניין. החלטתי לכנות את הנגיס AsymmetricK מפאת האופי האקלקטי-פרוגרסיבי שלו… תחי המודֶרְנָה!


לינק להורדת הנגיס ברצועות נפרדות

Sound reflections

10/09/2011

After a very busy month of creativity, I choose to begin this post with my last exciting experience that I had just this past week – An intimate solo performance of Laetitia Sadier which I just mentioned some few posts earlier.
Who could believe? I wished so much to watch Laetitia live, and it happened much faster than I expected, and even so close to my home, in the Tel Avivian ‘Levontin’ venue. Only when I came to the place I figured this is a complete solo performance, an ultra-intimate – Laetitia and electric guitar only. If I knew it before I would probably not attend, because a large part of my interest in her creation is her unique production ways in a studio environment, of course, her individual voice, the music, and the arrangement as a whole piece – these are the things that excite me. And so, I must say that I stood with eyes and ears wide open through all the performance. I think this is such bold step to stand this way on the stage and serve the music in the most naked way, especially with an artist that was always screened through effects and sound manipulations (that I really admire and love). Well, I was genuinely impressed and excited to listen to her pleasant voice that has such wide range. I could hear some songs that I knew before and in that way to absorb their music in their most basic form. That thing causes me to appreciate Laetitia even more, and for the end, I bought myself a great gift for the holiday – Her current debut album on a vinyl record, and she signed me personally with dedication… such an honor 🙂

And now for something completely different – One of the most formative events that I had recently was my participation with a first and only exclusive gathering of the musical project ‘We are ghosts’, under the conducting of Benjamin Esterlis, AKA Morphlexis. As you can impress from the fantastic website that created for this project, we’re talking about gatherings that take place once in some several months, in a studio, stage, radio station or this time – a cave. Last August 18, the group met in Loozit cave that located in the lowland area of southern Israel. We came to the place in some late evening hour, while we unpacking our instruments and equipment there was a large group of young American ultra-orthodox Jewish men that entered the cave. This cave is constructed from several large spaces, and these young men started to walk between the areas, and they began to sing, and the natural reverb of the cave was coloring their voices in a mysterious atmosphere – that was a very significant forward for our session…
After we spread our audio equipment and microphones, checked our gear, the location of the players and instruments, we had a short dining break with the legendary Hummus of Benjamin. The session started with spontaneous vocal experiments around the cave spaces without any kind of instruments, then slowly everyone gathered sitting on the floor in a semicircle near the microphones that surround David Peretz who was in charge on the recording but also played and made other sounds. It’s crucial to mention that the recording conditions were pretty challenging – the players didn’t have headphones, a major part of this session goal was to cope naturally with the unique acoustics of the cave. In general, all the sounds in this course were entirely acoustic. One of the principles of this project, maybe the most important is the spontaneous aspect. There is no kind of any planned musical materials to play, everything is done in the session through the playing and beyond of that principle of pure improv, the participants in this project are not meeting frequently at all (this was my first meeting without knowing anyone personally).
I can sum it as an extraordinary experience, primal mutual intuitive creation at its best. I must say that the people, personally were amazing, it was a big pleasure to meet them and to cooperate in that kind of extraordinary experience. And this is not the end of the story… on the following weeks, Morphlexis edited and mixed the raw materials while he participates all of us with the procedure on every step that he does with every track, what would be on the front, what the length of the track, where a particular track would be located on the final album. I honestly never encountered with such a thing, a musician and an artist, resourceful with such leadership abilities, it is rare, and I tip my modest hat in front of him, I thoroughly proud to be a part of this project. 
You are most welcome to click on this link, and then you can listen to the full album, freely download it and share with anyone, there is even an option for eminent listeners – you can donate as you wish for forward productions, and then you’ll get a link for a bonus album.

And now the last thing for this post – a modest gift from me in the shape of a musical nugget. Further to spontaneous creation, which actually made a great impression and inspiration for me, I decided to create an exciting psychedelic weave that has no relation to the cave but is reflecting another vital rib of my private musical building.
Here it is:

החזרי קול

La-smallאחרי חודש עמוס בעשייה קריאטיבית, אני בוחר להתחיל את הפוסט הזה דווקא בחוויה האחרונה והמרגשת שהייתה לי השבוע – הופעת הסולו האינטימית במיוחד של לטישיה סאדייר – אותה רק הזכרתי לפני כמה פוסטים, בסקירת אלבום הסולו הראשון שלה וסקירת ההוצאה האחרונה של Stereolab,  הלהקה אותה הובילה בתור סולנית ב-20 השנים האחרונות. מי היה מאמין?! כל כך ייחלתי שייצא לי מתיישהו לראות את לטישיה בחי, וזה קרה הרבה יותר מהר, ועוד קרוב לבית – “בלבונטין” התל אביבי. רק כשהגעתי להופעה הבנתי שמדובר בהופעת סולו אולטרא-אינטמית – לטישיה וגיטרה חשמלית לבד.

אם הייתי יודע לפני, יש מצב שלא הייתי מגיע להופעה הזאת, La-vinylהרי חלק ניכר אם לא מרבית העניין שלי האישי ביצירתה של לטישיה היא דרך ההפקה הייחודית שלה בסביבה האולפנית, כמובן שגם הקול הייחודי שלה, הלחנים והעיבודים הכליים כמיקשה אחת – הם הדברים שמרגשים אותי. ולמרות כל זאת, אני מוכרח לציין שעמדתי פעור עיניים ואזניים במשך כל ההופעה. אני חושב שזה צעד כל כך אמיץ לעמוד ככה על במה ולהגיש את השירים בצורה הכי עירומה שיש, ובמיוחד ליוצרת שבמשך שני עשורים יצירתיים תמיד סוננה מאחורי חומה של מניפולציות ואפקטים קוליים (שאני מאוד מעריץ ואוהב). ובכן, אני ממש התרגשתי והתרשמתי גם לשמוע את קולה הערב בעל המנעד המאוד רחב, יכולתי להקשיב לשירים שאני מכיר ולספוג את הלחנים המוצלחים בצורה הכי בסיסית שלהם – דבר שגרם לי להעריך את התעוזה המוסיקאלית של לטישיה עוד יותר, ולסיום קניתי לעצמי מתנה לחג – תקליט ויניל חתום בהקדשה אישית מלטישיה. אח… איזה כבוד 🙂 
ועכשיו לעניין אחר לגמרי – אחד מהאירועים המוסיקאליים המכוננים שהתרחשו אצלי בתקופה האחרונה היה השתתפותי במפגש יחיד וראשון מסוגו של הפרויקט המוסיקאלי We Are Ghost תחת ניצוחו של בנימין אסתרליס, הלא הוא Morphlexis הגדול. כפי שתוכלו להתרשם מהאתר המדהים שנוצר עבור הפרויקט, מדובר במפגשים שקורים אחת לכמה חודשים, באולפן, בבמה, בתחנת רדיו והפעם הזאת – במערה. ב-18 לאוגוסט האחרון נפגשה הקבוצה במערת לוזית השוכנת באזור השפלה לא רחוק מבית גוברין. הגענו למקום בשעת ערב מאוחרת, כאשר בזמן פריקה ופריסת ציוד ההקלטה וכלי הנגינה השונים, נכנסה לה קבוצת בני ישיבה אנגלו-סאקסית שהסתובבה בחללי המערה הגדולים, לפתע התחילו בשירה מקהלתית כאשר ההד הטבעי של המערה צובע את הקולות שלהם באוירה מיסתורית – אין ספק שזה היה סיפתח מאוד מרשים לסשן שלנו… לאחר תום פריסת המיקרופונים השונים, בדיקת הציוד ומיקום הכלים והנגנים, חטפנו ארוחה קלה שסומנה בתשבוחת יצירתו הקולינארית של מורפלקסיס – החומוס האגדי. הסשן התחיל בניסויים קוליים נטולי כלים בחלל המערות, תוך כדי שוטטות ספונטנית והמשיך לישיבת חצי גורן מול המיקרופונים סביב דויד פרץ שהיה אמון על ההקלטה והשתתף בעצמו בנגינה ויצירת שאר הקולות. חשוב לציין שתנאי ההקלטה היו מאתגרים – לא היו אוזניות למשתתפים, חלק מהעניין בסשן הזה היה בהתמודדות הטבעית מול האקוסטיקה המיוחדת של המערה, כשבכלל כל הצלילים והקולות נוצרו מחומרים אקוסטיים וטבעיים בלבד. אחד מהעקרונות של הפרויקט, אולי החשוב ביותר, הוא עקרון הספונטניות. שום מוטיב מוסיקאלי לא מתוכנן, הכל נוצר בו ברגע הנגינה, ומעבר לכך רוב הנגנים והיוצרים המשתתפים, לא נפגשים ומנגנים אחד עם השני בתדירות גבוהה בכלל (אני הגעתי לשם בפעם הראשונה מבלי להכיר אף אחד מן המשתתפים באופן אישי או להבדיל משיתוף פעולה מוסיקאלי כלשהו)

צילום: נועה מגר
בסופו של דבר מדובר בחוויה יוצאת מן הכלל, יצירה קבוצתית ראשונית ואינטואיטיבית במיטבה. אני חייב לציין גם את איכות האנשים ברמה האישית – היה לי באמת תענוג אדיר לפגוש אותם ולשתף איתם פעולה בחוויה המיוחדת הזאת. וכל העניין לא נגמר בזה. בשבועות הבאים מורפלקסיס ערך וערבל את חומרי הגלם תוך כדי שיתוף קבוצתי מתמיד בכל צעד ובכל החלטה מהותית לגבי הבלטה או השמטה של כלי מסויים, אורך קטע ואף שמות וסדר הופעת הקטעים באלבום השלם. באמת שלא נתקלתי בתופעה כזאת, מוסיקאי ואמן רב תושיה עם יכולות הנהגה והובלה קבוצתית-אמנותית – זה באמת דבר נדיר, ואני מסיר בפניו את כובעי הצנוע, אני בהחלט גאה להיות שותף בדבר הזה. אתם מוזמנים להיכנס ללינק להקשיב, להוריד חינם ולשתף כל מאן דהוא ביצירה המיוחדת הזאת. יש אפילו הצעה למיטיבי לכת – אתם יכולים לתרום מצלצלין שינותבו להפקת הסשן הבא ובעדיהם תקבלו אלבום בונוס נוסף. ועכשיו לדבר אחרון – שי צנוע ממני בצורת נגיס מוסיקאלי חדש. בהמשך ליצירה האינטואיטיבית הנ”ל, שבהחלט יצרה אצלי מעוף והשראה, החלטתי ליצור מארג פסיכדלי מרגש שאינו קשור מוסיקאלית למה שנעשה במערה, אך משקף עוד צלע חשובה מבין צלעות הבניין המוסיקאלי האישי שלי. הנה הוא:

 

Psychopedia Vol I by Amir Khay Nir on Mixcloud

לינק להורדת הקבצים בנפרד

Color frolicsome

05/08/2011

It’s been a while since my last post; it is quite a hard month. This is the right time to refresh with something light. One of my greatest dreams as a musician is to produce a well crafted Disco album. Some may lift their eyebrow for this idea that joins to some of my other archaic loves. I was born in the pick year of the Disco – 1978. In our home, the music wasn’t important issue, and actually, until I was 13 I didn’t have a stereo system. I had a portable suitcase record player from the early 1960s (my father probably got it for his Bar Mitzva). It was located in my room since I remember myself – I’ll tell about it later in another chance. Anyway, most of my records were Pop and Rock music from the 1960s that my father bought as a teenager, and maybe some children music that my parents bought for us as kids. My parents never listen to music initially from their will, and therefore they never thought they should acquire a stereo system. But we had a radio of course, and it worked most of the day hours. In the morning we woke up to the mythologic radio program of some famous Israeli actor and presenter, and in the rest of the day, the radio tuned to The Voice of Peace station. About ten years ago when I worked as a clerk in the long gone Tower Records store, there was a new album release of a collection of songs and jingles that used to be played in The Voice of Peace station. When I first listened to these old jingles, I had such chills, and I went over the age of 5… I think then the notion came – The reason that I have such a great affection to Disco even though it has that bad reputation of a cheap entertaining genre. I think that at least half of the broadcast time of The Voice of Peace dedicated to Disco and the Funk of the 1970s. The basic groove that always accompanied this time is the first beat of the bass drum and the second of the snare and the handclaps.
In Discomat nugget I focused on this notorious genre, I collected some of my favorite tracks and thought that some of them could give you the proper example for a decent Disco. I think the most of them are not very familiar or maybe less familiar as hits. I included some interesting versions of the more familiar songs, and I guess that some of you will recognize some sounds that sampled through the last two decades in many newer tracks. I don’t know if it is the right place to mention, but many ‘serious’ musicians that are not considered as mainstream necessarily, using pure Disco motives in their current music.
Personally I especially enthusiastic about the full orchestral arrangements that sometimes could be even symphonic like. There is a common playing character, especially with the strings sections that designed in that era, I guess it is related to the way producers and sound engineers chose to execute the recording methods. Another thing that is so delectable for the ears is the quality of the players, and even the songs, even though they are very light and sometimes shallow from the textual point of view, musically they are just excellent.
Hit the PLAY:

מפזז בצבעים

חלף קצת זמן מאז הפוסט האחרון, חודש קשה ועמוס עובר עלינו. בכל אופן עכשיו בדיוק מתאים לי להתרענן במשהו קצת יותר קליל… אחד החלומות הגדולים שלי בתור מוסיקאי, הוא להפיק אלבום דיסקו מושקע. יכול להיות שיהיו כאלה שירימו גבה בכלל עצם הרעיון, שמצטרף לעוד אחת מאהבותיי האנאכרוניסטיות. אני למעשה נולדתי בשנת השיא של מוסיקת הדיסקו – 1978. בבית שגדלתי בו המוסיקה אף פעם לא הייתה עניין חשוב ומרתק במיוחד, בעצם עד גיל 13 לא הייתה לי מערכת סטריאו בכלל. היה פטיפון מזוודה מתחילת שנות ה-60 (שאבא שלי קיבל כנראה לכבוד בר המצווה או משהו כזה), שהוא היה ממוקם בחדר שלי מגיל אפס – על זה אני ארחיב ארוכות בפעם אחרת, בכל אופן התקליטים שהיו לי שם היו בעיקר מוסיקת רוק-פופ משנות ה-60 שאבא שלי קנה בתור נער, ותקליטי ילדים שקנו לנו הצאצאים, בהגיענו לעולם. ההורים שלי אף פעם לא הקשיבו למוסיקה מיוזמתם, ולכן לא ראו כל צורך בהשקעה במערכת סטריאו, אבל רדיו כמובן היה, והוא עבד רוב שעות היום. בבוקר היינו קמים לצלילי הנעימה של התוכנית המיתולוגית של אלכס אנסקי בגל”צ – 707ֿ, בשאר היום הרדיו היה מכוון על תחנת קול השלום. לפני כ-10 שנים בערך כשעבדתי בתור מוכר ב”טאוור רקורדס” ז”ל בחוצות המפרץ בחיפה, יצא אוסף מחווה לתחנת קול השלום,  כשבין השירים הכניסו את הג’ינגלים המקוריים של התחנה. אני זוכר שבפעמים הראשונות ששמעתי את הג’ינגלים חטפתי כזאת צמרמורת, ועפתי לגיל 5 בערך. אני חושב שאז נפלה לי אחת התובנות – למה יש לי כזאת חיבה גדולה למוסיקת הדיסקו, שהרבה שנים (ואולי עדיין) סובלת מתדמית זולה, כזאת שלא נותנת להשאיר איזשהם ערכים אמנותיים לסוג היצירה הזה. אני חושב שלפחות מחצית מזמן השידור של קול השלום, לפחות לזה שאני נחשפתי אליו בתור ילד, היה מוקדש למוסיקת הדיסקו וה-Fאנק של שנות ה-70. הגרוב הבסיסי שתמיד ליווה את הזמן הזה הוא הביט הראשון של בייסדראם (תוף הבס) וביט שני של סנר (תוף רשת) ומחיאות כפיים קצובות…. בנגיס – מיקסטייפ “דיסקומט”, התמקדתי בז’אנר המפוקפק, ליקטתי כאן שירים וקטעים אינסטרומנטאליים שאני מאוד אוהב. אני חושב שמרביתם יכולים לתת מושג לתמצית הדיסקו הטוב (לטעמי), אני חושב גם שמרביתם לא מוכרים או מוכרים פחות בתור להיטים, הכנסתי גם כמה גרסאות מעניינות לשירים היותר מוכרים, וסביר להניח שרבים מכם יזהו אי-אילו צלילים מוכרים שסומפלו במשך ה-20 שנים האחרונות במוסיקה האלקטרונית לסוגיה. אני לא יודע אם מיותר לציין, אבל בכל זאת אני אוסיף 😉 שימו לב כמה מוסיקאים רציניים ומוערכים משתמשים במוטיבים של דיסקו טהור בתוך היצירה העכשוית שלהם, לא צריך להרחיק לכת – אסף אמדורסקי, במיוחד במוסיקה שהוא יוצר לעצמו, נאמן לאסתטיקה של הדיסקו מתקופת האלבום הראשון שלו עד לעבודות האחרונות, כך גם רן שם-טוב (סולן וגיטריסט “איזבו”) למשל, לא יחמיץ אף הזדמנות להכניס איזה גרוב תופים בהשראת הרחבה המוארת. אני באופן אישי מתלהב במיוחד מהעיבודים התיזמורתיים העשירים, שלפעמים מתקרבים לסימפוניים. יש איזשהו אופי ייחודי בנגינה (שניתן להבחין בו במיוחד בסקציות המיתרים), אני מניח שזה גם קשור לאופי ההקלטה והמיקס. מה שעוד כל כך מענג לשמוע זה את איכות הנגינה המעולה של הנגניםֿ, ובכלל השירים עצמם, אף על פי שהם שטחיים לגמרי ברמה הטקסטואלית, ברמה המוסיקאלית הם פשוט מצויינים.

Discomat by Amir Khay Nir on Mixcloud

יאללה, תלחצו על ה-Play מעל או למי שרוצה לינק להורדה לקבצים נפרדים – תתחילו לפזז!!! – המיקסטייפ גם ערוך ברצף ללא שקט בין השירים כמיטב המסורת כאן 😉

ריענון שורשים

06/07/2011

בגחמה דיי ספונטאנית החלטתי שבא לי להעלות קצת חומרים מוקלטים מפעם. בתקופת התיכון וקצת מעבר היה לי הכבוד הגדול לנגן בהרכב שניגן מוסיקה מקורית שלי (אחד השמות של ההרכב היה קֶרְּבַּנֶי המדע) עם מוסיקאים מוכשרים מאוד, שבגיל צעיר כבר הרהיבו ביכולותיהם המוסיקאליות. אני מדבר על נדב כץ (שניגן על בס, גיטרות וגם עשה את המיקס על טייפ 4 ערוצים!) ושלומי לביא (תופים). מאוחר יותר אורי גבאי הצטרף להרכב בתור בסיסט. היינו מתאמנים שעות בחלל חזרות שניתן לנו במפעל באזור מפרץ חיפה, ואפשר לשמוע את זה – ההקלטות היו ברובן נגינה חיה לערוצים, אני חושב אפילו שאת חלקן הקלטנו ישר על טייפ סלילים ללא חלוקת ערוצים ורק מאוחר יותר הוספנו עוד פרטים על הטייפ 4 ערוצים של נדב, בכל אופן מדובר בהקלטות סופר פרוביזוריות ללא ציוד משוכלל וכמובן ללא עריכת מחשב, מפעים אותי כל פעם מחדש להקשיב לקטעים האלה, איזו תעוזה ומסירות 🙂 בקרוב אעלה עוד כל מיני פנינים נוסטלגיות, בינתיים אתם מוזמנים להנות ישר בלחיצה על הלינק:

שיר תשרי – גרסא אינסטרומנטאלית לשיר של חוה אלברשטיין

אחד מהשירים העבריים האהובים עליי. דני עמיהוד הלחין. יצא לי להתקל בעוד כמה לחנים של המוסיקאי הזה, והוא בהחלט מצויין. מעניין לאן הוא נעלם עם השנים. הנאה קולוסאלית לכולם!

זה אני ב 2002…

Amir-Jesus-India-ii-2002

← Previous Page
Next Page →